אני מרגישה ממש מוזר בקשר לעבודה שלי. מצד אחד אני שם רק כי אין לי בררה.

מצד שני...

אממ..

המממממממממ...

אוקיי, אז רק זה. אני שם כי אין לי בררה.

ואני שונאת את זה. גם את העבודה וגם את התחושה הזו, של חוסר בררה. אני באמצע התואר ואין לי בררה אלא להישאר בעבודה מחורבנת ונצלנית שלא משלמת לי כמעט כלום, והכל רק כי שום מקום אחר [לפחות בסביבה שלי, והרי אם אני לומדת אני לא יכולה להסכים לעבודות רחוקות מדי] שמוכן להעסיק סטודנטים.

נמאס לי מהלקוחות, נמאס לי מהמנהלים, נמאס לי משכר המינימום.

בעיקר נמאס לי מהלקוחות.

ומההנהלה.

דורשים מאיתנו כל כך הרבה, תמורת שכר מינימום כאמור, ובעצמם לא מוכנים להזיז שריר. אני שונאת אותם.

וכרגע בא לי לצעוק ולשבור דברים כמו ילדה קטנה, פשוט כי אין לי יותר עצבים לזה.

אני רוצה לראות את החבר שלי כבר.