התקופה הנוכחית קשה מאוד עבורי.

אני לומדת באוניברסיטה ועובדת במשרה מלאה במקביל. זה קשה, זה מתיש ובגלל שזו עבודה מול לקוחות זה גם פוגע במערכת העצבים שלי.

העובדה שאני מאוד בודדה ואין לי חברים בהחלט לא עוזרת לי פה. אני פשוט עוברת ימים שלמים, לפעמים שבוע שלם, מבלי שאני אדבר עם אדם אמיתי ולא סתם איזה לקוח.

את החבר שלי אני רואה פעם בשבוע, גם הוא לומד.

לא קל לי. גם כלכלית זה בהחלט לא קל.

בעיה נוספת היא שאין לי דרך באמת לשחרר קיטור בסופי שבוע, אז אני עוברת משבוע אחד של עצבים ותשישות ישירות לשבוע נוסף של אותו הדבר, וזה שוחק אותי.

עם זאת, אני לא חושבת שמגיע לי לשמוע מהחבר שלי, האדם היחיד שאני סומכת עליו באמת, שאני "שלילית".

עם היסטוריית הדיכאון הקליני שלי והפרעת החרדה, אם הייתי שלילית באמת הייתי פשוט מתאבדת. פעם אחת אפילו ניסיתי.

אבל מאז החלטתי לשקם את עצמי, החלטתי לפעול כדי שכן יהיה לי עתיד אמיתי וטוב. אם הייתי שלילית בנוגע לחיים, לא הייתי עובדת ולא הייתי עושה תואר. באמת שלא נראה לי שאדם שמאס בעולם הזה יטרח להעמיס על עצמו דברים שאמורים לשפר את חייו בעתיד, הרי הוא רוב הסיכויים אפילו לא רואה לעצמו עתיד.

פוגע בי שהאדם הכי קרוב אליי לא מעריך את זה שאני לוקחת על עצמי הרבה, ועוד בכוונה כדי שיהיה לנו, לשנינו ביחד, עתיד טוב. זה לא שאני עושה את זה למען איזה שעשוע. אני באמת בונה לעצמי עתיד טוב יותר, לדעתי.

הוא ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר משלי, אז אולי הוא לא מבין מה זה בכלל להיות בעמדה כמו שלי. הוא לא צריך לעבוד בזמן התואר, כי ההורים שלו משלמים לו על הכל כולל הכל.

הוא יודע שאני בתקופה לא נעימה, ועוד אני רואה אותו רק פעם בשבוע ואני כל הזמן מתגעגעת וחושבת עליו ורוצה להיות קרובה אליו, והוא עוד מסוגל להגיד לי דברים כאלה מחורבנים.

כל מה שאני רוצה בסך הכל זה שהחבר שלי יתמוך בי ויבין אותי.

כל משמרת בעבודה מלאה בטריגרים שמעירים את הפרעת החרדה שלי משנתה. אני נמצאת שם במאבק תמידי עם הפחדים שלי, וזה שוחק לי את הנפש והעצבים. שלא לדבר על זה שאני כבר מרגישה חולה בגלל זה.

אני אדם עם קשיים נפשיים שיוצא לעולם ומנסה להתגבר עליהם, במקום להתאשפז בכפייה כמו שרבים עושים. אני מכירה אנשים עם בעיות כמו שלי, אני יודעת מה הם עושים בחייהם. רבים מהם לא יוצאים בכלל מהבית. ואחרים מאושפזים ולא יוצאים מהמוסד.

אז אני יוצאת מהבית ומפרנסת את עצמי, עושה תואר ראשון, לא מתייאשת וצריכה להקשיב לאמירות כאלה מפיו של האדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה?

זה לא מגיע לי.