אני מרגישה שאני לגמרי לא האדם הנכון לכתוב על קונדומים כרגע, בגלל שלא עשיתי סקס כבר קרוב לחודשיים, למרות שאני במערכת יחסים.

אני זוכרת את חפיסת הקונדומים הראשונה שלי ושל החבר הראשון שלי. היינו ביחד במשך שנה, ואז אמא שלי דיברה איתי על כל הנושא וקנתה חפיסת קונדומים. היא אמרה שהיא יודעת שבגיל 17 כבר סביר להניח שבקרוב נתחיל להיות פעילים והיא רוצה שנהיה מוגנים.

בסוף השתמשנו רק בשניים או שלושה מכל החפיסה, והשאר פג תוקף כי במשך שנה אחרי הפעמיים הראשונות לא עשיתי כלום.

עם החבר השני שלי הכל היה שונה. הוא אמר מההתחלה שהוא רוצה שאני אתחיל ליטול גלולות. במבט לאחור הייתי צריכה לדרוש ממנו שנעבור בדיקות דם, ואם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום על חיי המין שלו  -שהוא היה חתיכת שרליל כשהכרנו- הייתי באמת עומדת על כך. הייתי יותר מדי תמימה.

בקיצור, איתו הייתי מוגנת רק מפני הריון. זה נס שלא נדבקתי במשהו, כי אחר כך התברר שהוא עשה את זה עם בחורות מאוד מאוד מפוקפקות, ועם הרבה מדי כאלה.

בזמן שיצאנו היו אנשים שהריצו דאחקות על זה שאני צריכה לשלוח אותו לבדיקה, כי הוא שכב עם כמה מזרנים שכבתיים. זה היה לא נעים גם בגלל החשש למחלות וגם, בעיקר למעשה, בגלל התדמית הזו שלו והעובדה שאנשים צוחקים עלינו. עליי.

אחרי שנפרדתי ממנו האמת הלכתי לעשות את כל הבדיקות, רק כדי להיות בטוחה.

לא היה כלום.

במערכת היחסים הנוכחית שלי החבר שלי מאוד מקפיד על קונדומים. הוא מפחד שאני אכנס להריון. איכשהו אנחנו לא חושבים יותר מדי על מחלות מין. אני חושבת שרוב האנשים בגילי חושבים יותר על הריון מאשר על מחלות. פשוט משום מה החינוך והחברה הכתיבו לנו שהריון לא רצוי הוא גרוע יותר מאיידס. כך לפחות אני רואה את היחס הכללי כלפי הנושא.

הרגשות שלי פחות חשובים בעניין הזה. אני אישית לא רואה בהריון כזה איום רציני, אבל כנראה כי אני באמת רוצה ילדים עם החבר שלי בכל מקרה, אז לא משנה לי אם זה יגיע מוקדם יותר או מאוחר יותר. זה משנה רק כי אני רוצה שהוא יהיה מוכן לזה ולא יעזוב אותנו.