האינטרנט גורם לי להרגיש מכוערת ושמנה.

במיוחד ישראבלוג עם כל הבלוגים האלה של פרו-אנה, שהייתי בטוחה שהטרנד הזה בכלל עבר.

אבל הדבר שהכי גורם לי להרגיש מכוערת ושמנה זה החבר שלי. הוא מתאמן הרבה ואוכל רק אוכל דיאטטי ואני לא יכולה להתחרות בזה. אני לא מסוגלת לאכול אוכל חסר טעם כזה. האמת שאוכל כזה הוא גם הרבה פעמים יותר יקר מאוכל רגיל, ואני לא יכולה ממש להרשות לעצמי לאכול ככה ביומיום.

הוא אומר לי שאני יפה, אבל אז אני רואה שיש לו ריבועים ולי יש בטן נפוחה, ואני לא יכולה באמת להאמין בזה.

אני משתדלת לעשות ספורט, תרגילים בבית, כשיש לי זמן בין עבודה ללימודים לנסיונות לישון. באמת שאני מנסה.

אבל זה לא עוזר.

ואז אני רואה שעליתי קילו.

ויש לי אקנה והתחיל לצמוח לי שיער במקומות לא ברורים ואני מרגישה פשוט חסרת אונים. כל פעם אני שמה לב לפגם אחר וכל כך הרבה כסף הולך לטיפולים הקוסמטיים האלה. גם ככה אני מרוויחה מינימום, יוצא שבערך חמישית מהמשכורת הולך כל חודש לקוסמטיקאית.

יש לו יותר בגדים ממני. אחרי שאנחנו נפגשים אני תמיד נכנסת לדיכאון שהוא יותר עשיר ויש לו יותר אפשרויות ממני.

והוא אפילו לא צריך לעבוד.

הוא רק לומד.

האמת היא שעם העבודה שלי אפילו אין טעם לטרוח לבקש יותר שעות, כי זה מינימום. אני בחיים לא אגיע למשכורת גדולה, אפילו אם אני אעבוד 7 ימים בשבוע. ובינתיים במרדף אחר כסף אני מחמיצה חומר באוניברסיטה וזה רע.

אני לא יודעת כבר במה להתרכז.

הרצון הזה להשתוות אליו, במראה שלי, בכסף שלי, בכל דבר, גורם לי להעביד את עצמי יותר מדי וגורם לי לכל כך הרבה מחשבות רעות וחוסר ביטחון.

ניסיתי אפילו להקיא אחרי אוכל, אבל אין לי רפלקס הקאה מפותח.

אני לא רוצה להיות מושפעת כזו. פשוט... אני מרגישה כאילו שהוא יכול להבין שהוא צריך לצאת עם מישהי שגם גרה בהרצליה פיתוח ויש לה אפשרות להתאמן במכון ויש לה זמן להתעסק בזה... ויש לה כסף למלא בגדים.