חסרים לי גירויים חיוביים.

שקעתי בתוך שגרה מזיקה.

חוויתי התמוטטות עצבים לפני זמן מה וזה גרם לי סוף סוף לקחת חופש מהעבודה. החופש לא הולך בצורה הכי טובה שחופש יכול ללכת בה, בגלל שאני עדיין לגמרי לא במיטבי, התאוששתי מהכדורים רק לפני כמה ימים ועדיין קשה לי לאכול בלי להקיא.

הרגליים שלי כואבות במשך כמעט חודש כבר, אחרי ששילבתי אימוני רגליים עם עמידה עליהן במשך יותר מדי זמן בעבודה. הגעתי לנקודת אל-חזור כנראה. או סדקתי משהו. לכו תדעו.

בקיצור, אני עכשיו בבית. למרות שזה לא החופש החלומי שרציתי שיהיה לי, אתם יודעים - עם צפייה בסרטים, מפגשים עם החבר, יציאות, משהו בסגנון. (אני כל כך מגושמת חברתית, שאפילו אין לי מושג מה עושים ב"חופשה".)  - עדיין עדיף להיות בבית מאשר בעבודה המזעזעת הזו.

פשוט חבל שלקחתי את הכדורים הדפוקים האלה שגרמו לי להיות מטושטשת למשך המון זמן. אבל לא הייתה בררה, כאמור התמוטטות עצבים קרתה שם.

לפחות יש לי זמן לקרוא ספר. את זה אפשר לעשות גם אם הכל כואב.

הפסדתי שבועיים של לימודים, זה לא טוב. עכשיו אני מנסה לעשות סדר בחומר. בהצלחה לי.

אני מחפשת איזשהו תחביב שיהווה ריפוי בעיסוק עבורי. אני חייבת להתגבר על הדיכאון והחרדה איכשהו, אני לא יכולה לסמוך כל הזמן רק על כדורים. מתישהו אני אהיה חייבת להפסיק ליטול אותם. מתישהו יהיו לי חיים נורמליים, משפחה, ואני אצטרך לתפקד.

אני מאמינה שכשזה יקרה לי, אני ארגיש מספיק מלאה ומאושרת כדי להיפטר סופית מכל החרא הזה, אבל עדיף לעשות את זה מראש.