תמיד התקופות לפני החגים והחגים עצמם זה טירוף מוחלט בקניונים, ולצערי אני עובדת בקניון.

האמת? לא ברור לי למה ישראלים כל כך נלחצים מכל העניין. כמובן שגם לא ברור לי למה הם טורחים בכלל לקנות מתנות אם זה דורש מהם כל כך הרבה עצבים ולחץ. העבודה היא סיוט עוד יותר גרוע בתקופות האלה, בגלל שהאנשים יוצאים מכלל שליטה. צרחות, קללות... יותר מהרגיל, אפילו.

מה שהכי לא ברור לי אבל זה הביג דיל שכולם עושים מהמפגשים המשפחתיים האלה. הרי בכל מקרה רוב המשפחות נפגשות פעם באיזה שבועיים, אז למה לעשות מזה ביג דיל רק בגלל שהפעם למפגש הזה יש שם חגיגי?

ואם כבר אני בנושא של מפגשים משפחתיים, אף פעם לא הבנתי את זה. המנטליות שלי כנראה באמת ממש שונה.

פעם בשבוע אוספים את כולם והולכים אל סבא וסבתא. ואם שני הצדדים חיים, אז יומיים מתוך שבעת הימים של השבוע הולכים לביקורים האלה. זה במיוחד לא מובן לי כי מדובר באנשים שעובדים, שיש להם משפחה משלהם, והם עדיין בוחרים להקדיש כל כך הרבה זמן לביקורים האלה.

במקום נניח להקדיש את הזמן לחינוך הילדים או לסקס עם בן הזוג - הם מבקרים את סבתא נחמה. אין פלא שכולם פה כל כך ממורמרים וחייבים תמיד לפרוק עצבים על מוכרים בחנויות.

אולי כדאי שתנסו לשכב יותר ולבקר דודות וסבתות פחות. כל אחד היה מתמרמר מבחירת האופציה השנייה על פני הראשונה.

גם תהליך קניית המתנות עצמו מוזר. קונים מתנות, לרוב במבצעים, ולעתים רחוקות מקדישים מחשבה אישית במתנות האלה, אז בסופו של דבר יש אחרי כל חג גל של החלפות מוצרים שהתקבלו במתנה.

מסכנים האנשים האלה שנתקעים עם מתנות כאלה. אחר כך הם נאלצים להחליף את הדברים האלה עם כל מיני הגבלות, בגלל שהם נקנו במבצע, והרבה פעמים זה גורם לתסכול מיותר.

תחסכו למשפחה שלכם את הסבל והזמן - תקנו להם שוברים לרשתות שהם אוהבים.

או תקנו משהו באמת שווה, שהם לא ירצו להחליף או לפחות לא יסתבכו עם ההחלפה שלו.

וכמובן, אי אפשר להעביר ביקורת מבלי להזכיר איך זה נוגע אליי [מעבר ללקוחות בעבודה שלי] - החבר שלי תמיד נתקע בביקורים המשפחתיים שלי, מה שגורם לכך שאנחנו נפגשים מאוד מאוחר [ורק פעם בשבוע-שבועיים, בגלל הלימודים של השנינו, אז מלכתחילה המצב מחורבן].

ובפסח, בערב היחיד שבו אני לא עובדת, הוא כמובן עסוק בליל הסדר.

אז... יאי.

שונאת חגים.

שונאת אנשים שעושים מהחגים האלה קאלט.