זה קיץ מאוד מוזר. אני בחופש סוף סוף אחרי משהו כמו 4-5 שנים שעבדתי בלי הפסקה, והיו לי מלא תכניות לחופש הזה ורציתי לנצל אותו ולחוות חוויות, אבל אז התחיל כל המצב הזה והמבצע ועכשיו אני פשוט תקועה בבית ימים על גבי ימים. קצת מחרפן, האמת.אני פשוט קוראת המון ורואה סרטים, סדרות. דברים כאלה. מחכה שהמצב יירגע ואני אוכל לראות אותו יותר ובאמת לצאת. חבל שאני לא מסוגלת לצאת לבד, היה הופך את החיים שלי לקלים הרבה יותר.
אני מרגישה שאני נמצאת תמיד מחוץ למסגרות חברתיות. כאילו, כל מסגרת חברתית שקיימת - אני אמצא את עצמי מביטה עליה מבחוץ ולא מסוגלת להיכנס פנימה ולהיות חלק ממנה. תמיד איכשהו משאירים אותי ככה לבד, בזמן שכולם מתחברים בתוך המסגרת ומוצאים לעצמם חברים. בלעדיי.אני לא יודעת איך לשבור את זה, או אם אני בכלל באמת רוצה להיות חלק מהמסגרות האלה. הרי אני לא באמת מרגישה שאני מתאימה לאנשים האלה שאני רואה סביבי. ואם אני לא רוצה להיות חלק מזה, אז הייתי רוצה שהמחשבות האלה וחוסר הביטחון שהן מביאות היו נעלמים גם.
זה מוזר שאפילו ברשתות חברתיות אין לי מקום. ניסיתי את הטוויטר, ראיתי שהפיד הישראלי הפך למעגל חברתי אחד גדול של אנשים שפשוט יוצאים אחד עם השני, בעיקר בת"א אני מניחה, ומתחברים בינם לבין עצמם. אני איכשהו לא השתלבתי, למרות שהיתה תקופה שכן דיברתי שם עם חלק יחסית גדול מהאנשים. פשוט משהו בי כנראה לא מתחבר לסביבה כזו.עצוב לי. הייתי רוצה להרגיש פעם אחת בחיים שאנשים רוצים בקרבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Temperantia