שום דבר לא ישתנה פה אם לא נתאחד.

שום דבר לא ישתנה אם אנשים ימשיכו לחיות בסרט שהכל סבבה פה, וימשיכו רק להתנחם כל היום בכך שאנחנו במצב יותר טוב מאשר נניח הודו. וופידו ממש, במצב יותר טוב מהודו. וואלה יופי, לשם אנחנו שואפים חברים! למצב יותר טוב מהודו!

אם האזרח הקטן ימשיך לחיות במנטליות של עבד, לציית לכל דבר בשתיקה, לתמוך בצד של המערכת במקום בצד של חבריו - שום דבר לא ישתנה. ואיך זה ישתנה בדרגה מדינית, אם אפילו במקומות העבודה עצמם אנשים לא מפגינים סולידריות?

לפעמים אני תוהה אם בכלל יש טעם להמשיך במחאה הזו. יש חלק שמבין שהמצב פה לא בסדר ושמוכרים אותנו בזול, אבל מנגד יש חלק שחי בבועה ורודה ולא מבין שהבעיות הן גם הבעיות שלו ולא רק שלנו. אלה הבעיות של העם, של המדינה.

ויש כמובן חלק שבכלל לא אכפת לו, כי אנחנו מפרנסים אותו.

אני עובדת בעבודה רגילה, במשכורת מינימום, ומשלמת שכר לימוד במקביל וגם חשבונות כמו פלאפון וקופת חולים [עדיין גרה עם ההורים], וחוץ מהכסף שמופרש כל חודש לתכנית חסכון קטנה אני לא מצליחה לחסוך כלום. כבר המון זמן לא קניתי שום דבר רציני, הדברים היחידים שקניתי בחודשים האחרונים היו ספרים וגם זה ממש ממש בזול. בסדר, אני קונה לעצמי אוכל בעבודה, אבל בתכלס אני חיה חיים ממש מצומצמים לגילי. בניגוד לאנשים בגילי, אני לא יוצאת ואני לא טסה או נוסעת לשום מקום.

ואני עובדת המון, שלא תבינו לא נכון. אני נמצאת בעבודה הזו 6 פעמים בשבוע למשך משמרת ממוצעת. כולל סופי שבוע גם.

אז מה, משהו לא בסדר בי? אני פועלת לא נכון? מה אפשר לעשות במצב הזה?

בטח שעל עזיבת הדירה של ההורים אי אפשר בכלל לחשוב, כי אין מצב שאני אצליח למשוך את זה.

אבל בסדר, זה לא תמיד יהיה ככה. מתישהו זה ישתפר, כנראה. אבל יש מצב גם שלא. יש מצב שיעלו את המחירים עד לנקודה שבה אף אחד כמעט לא יוכל לשרוד כאן ואז נהפוך למדינת העולם השלישי.

אני פשוט לא יודעת מה לחשוב על כל העניין הזה. לפעמים אני מרגישה לגמרי מיואשת, כי אנשים סביבי כל כך אטומים כלפי הבעיות האלה. הם עדיין לא התחילו לעבוד ובינתיים ההורים שלהם נותנים להם כסף לכל דבר, אז אין להם מושג מה המצב בשוק העבודה. הם בטוחים שיש הרבה אופציות, אבל אין. לפחות לא לסטודנטים. ובגלל שאין לנו לאן ללכת, המעסיקים מחזיקים אותנו בביצים.

בתור מישהי שעובדת באחת מרשתות הספרים, הייתי מאוד רוצה לשתף אתכם במה שקורה מאחורי הקלעים אבל אי אפשר לדעת מי יגלה על זה ואני כן מעוניינת לשמור על העבודה שלי, לפחות בינתיים.

מה שאני כן יכולה לעשות זה לשתף אתכם בקישור לבלוג של מישהי שמתארת את המצב בצורה מאוד טובה: http://saloona.co.il/blog/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%AA/

באשר לספרים, יש לי הרבה המלצות, אבל אני חושבת שיהיה יותר יעיל להמליץ על ספרים שמשתתפים במבצעי החודש בשתי הרשתות, אז ככה:

1. הספרים של אתגר קרת, משתתפים במבצע 4 במאה בצומת ספרים : אני חושבת שאין הרבה מה להרחיב עליו, בגלל שהוא סופר מוכר, אבל בכל זאת אני אגיד שהסיפור הקצרים שלו מאוד מעניינים, אפילו אם אתם לא ממש בקטע של ספרות ישראלית [כמוני, למשל]. עכשיו יש לכם הזדמנות לקנות את כולם במבצע הזה, ותמיד נחמד לחזור לסיפורים הקלילים האלה.

2. נערה עם קעקוע דרקון/סטיג לרסון, משתתף במבצע כבר כמה חודשים ברצף בשתי הרשתות: גם אם ראיתם את הסרט [או שניהם], עדיין כדאי לקרוא. בין כל ספרי המתח החדשים, שרובם רחוקים מלהיות מקוריים או אפילו מותחים, יש את הספר הזה שיש בו את כל מה שאפשר לבקש מספר מתח - סיפור מעניין, תפניות מפתיעות, דמויות מעניינות, תיאורי מקום שגורמים לקורא לרצות לעזוב הכל ולטוס לשבדיה. ובכלל, יש לי חולשה לספרות סקנדינבית, אז אני ממליצה על הדרך גם על נמסיס ואדום החזה של יו נסבו.

3. כל מה שעולה מתכנס/פלאנרי אוקונור, משתתף במבצע 4 במאה בצומת ספרים: עוד אסופת סיפורים קצרים, הפעם מאת סופרת הגותיקה הדרומית. ספר שיצא ממש לאחרונה, לדעתי אפילו החודש ואם אני לא טועה זה גם תרגום ראשון. שייך לספרות הפחות מיינסטרימית, מעלה מחשבות קצת שונות מרוב הטקסטים שניתן למצוא במבצעים בדרך כלל ובעיקר בעל אווירה ייחודית. באותה נשימה אני גם אמליץ על עוד סופר בסגנון, קורמאק מקארתי, שהספר שלו "הדרך" משתתף גם כן באותו מבצע בצומת ספרים.

4. הספרים של הרוקי מורקמי, חלקם משתתפים במבצע 4 במאה בצומת ספרים, האחרון שלו גם מוצע ב1+1 בסטימצקי : משלב סוריאליזם עם היומיום, הכתיבה מאוד קלילה ובדומה לסטיג לרסון גם הוא עושה חשק לבקר במקומות המתוארים בספרים. במקרה הזה אפילו התרגום לא מפריע, כי רובנו בכל מקרה לא יכולים לקרוא את המקור היפני.

5. צ'אק פלאניוק - מועדון קרב, רדופים (משתתפים במבצע בצומת ספרים) : הסופר האהוב עליי, ששינה את חיי וכנראה השפיע עליי יותר מכל סופר אחר (חוץ מסלינג'ר הנצחי). מועדון קרב - אין מישהו שלא מכיר או לפחות שמע על הספר או על הסרט, או על שניהם. הספר בהחלט אפילו עוד יותר טוב מהסרט, הדיאלוגים והמונולוגים בו פשוט גאוניים ובמיוחד רלוונטיים למציאות שלנו כרגע פה בישראל.

רדופים - לא לבעלי לב חלש, בנוי מסיפורים קצרים שמקושרים ביניהם בקו עלילתי אחד. חלקם מאוד מטרידים, אבל כולם טובים. אני מודה שאחרי שקראתי אותו בפעם הראשונה היה לי קשה להסתכל על החיים באותה צורה והוא עורר בי הרבה מחשבות טורדניות שהיו חבויות. אבל בתור קוראים במאה ה-21 אנחנו לא צריכים לפחד מהשפעה כזו.

6. המלצות שונות : אין לה אלוהים/סוזן מוריסון (בשתי הרשתות) - קליל, משעשע, ספר שתגמרו תוך יום-יומיים.

האיש במצודה הרמה/פיליפ ק' דיק (במבצע בסטימצקי, ואם אני לא טועה גם בצומת) : לאוהבי המדע הבדיוני שבינינו.

סאנסט פארק/פול אוסטר (שתי הרשתות) : אין הרבה מה להרחיב על התסריטאי של "עשן", האמת.

השפעה/ג'יין אוסטן : תרגום חדש. ותמיד כדאי להשקיע בהוצאות חדשות לקלאסיקות, כי זה בהחלט לא ספר לקריאה חד פעמית.

על סוגיית הסופרים וחוק הסופרים אני לא מעוניינת להרחיב, בגלל שחרשנו על הדיון הזה בעבודה והאמת שקצת נמאס לי לשמוע על כל הדרמה הזו. בגדול, אני מסכימה איתם בגלל שבהחלט קשה להתפרנס מכל סוג של אמנות בישראל, אבל מצד שני השכר הישראלי די מגביל את הציבור ואני חושבת שזה לא בהכרח הגיוני לצפות שאדם שמרוויח שכר מינימום נניח, יוציא סכום שמשתווה לחמש שעות עבודה שלו על ספר אחד. אני חושבת שצריך לחפש פתרון יותר סביר, בגלל שעבור אנשים רבים ספרים הם מקור לאסקפיזם מהמציאות העגומה וזה בהחלט לא הוגן לשלול את זה מהם.