שיר של מארון 5 נתקע לי בראש, ואני בכלל לא אוהבת אותם, וספציפית לא את השיר הזה.

כדי לסיים את העבודה נאלצתי לצפות ב"קזבלנקה", שאני פשוט מתעבת. חוץ מזה ממש לא עוזר לי שיש שם סיפור אהבה, אז פשוט ראיתי חלקים ואספתי מספיק חומר כדי לתת דוגמאות למאפייני הוליווד הקלאסית, וסגרתי אותו. אני אקבל כמה שאקבל, מה זה משנה כבר בכלל.

השמנתי ואין לי כוח לא לאכול. אני עייפה גם ככה, אז עוד להימנע מצריכת קלוריות? אני בכלל לא אוכל לזוז, ולצערי אני צריכה גם ללמוד וגם לעבוד במשרה מלאה, אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות עייפה.

אני מצפה מהחבר שלי להראות קצת יותר רגש. אולי אם הוא היה עושה את זה, לא הייתי נכנסת לחרדות ולא הייתי נזכרת בעבר. זה לא משנה את הרגשות שלי כלפיו, אבל אני כן זקוקה לחיזוקים בנוגע לרגשות שלו, בנוגע אליי ובנוגע לקשר שלנו.

חבל שבישראבלוג אני לא פופולרית כמו באינסטגרם. לא היו מזיקים לי חיזוקים גם כאן.

השנה האחרונה היתה קשה, אבל בחודשיים האחרונים יש תחושה שהדברים משתפרים.

האירוע הראשון שהשפיע על חיי ישירות בשנה האחרונה היה מציאת העבודה שאני עדיין די תקועה בה.  הכרתי אנשים חדשים והיו הרבה מאוד רגעים טובים, ועדיין יש, אבל רוב הזמן היה פשוט עינוי טהור. זה גם השתנה לאחרונה, אבל באמת שעד לפני התקופה האחרונה סבלתי ותכננתי להתפטר והסיבה היחידה שנשארתי היתה הלימודים שאני צריכה לשלם עליהם.

העבודה השפיעה על המצב הנפשי שלי, גרמה לי להיות מאוד עצבנית, פיתחה אצלי גזענות מאוד מאוד חזקה כלפי חלק מסוים בעם הישראל. כנראה שכשמבלים כל כך הרבה זמן איתם ורואים כל כך הרבה דברים גרועים שאף עיניים צעירות לא אמורות לראות, משהו במוח עלול להישבר.

מעבר לכך, היא גם השפיעה על חיי האהבה שלי בכך ששני אנשים נפרדו ממני בגלל שלא היה לי זמן להיפגש איתם. העבידו אותנו כמו חמורים במהלך הסתיו, החורף והאביב.

וכמובן, העבודה אפשרה לי להמשיך ללמוד, שזו היתה המטרה הראשונית שלה.

האירוע השני שהשפיע עליי הוא הפרידה מהחבר הקודם שלי, שהיה אהבה מאוד גדולה שלי, כל העולם שלי במשך שנתיים (לסירוגין... תמיד היתה לו נטייה להיפרד ככה). הוא נפרד ממני בטלפון וגרם לי להיאלץ להחזיק מעמד לגמרי לבד. אחרי הפרידה הוא כמעט מיד רצה לחזור, אבל כנראה בגלל שהמוח שלי היה שבור מלכתחילה מהעבודה השוחקת הזו, משהו נסדק שם לגביו והחלטתי לא לחזור לזה. אני צריכה משהו יציב ומישהו שבאמת יאהב אותי וישקיע בי, ולא יעשה לי התקפי לב כל חודשיים עם פרידות בטלפון.

בעקבות כך הכרתי מישהו מדהים, שבאמת משקיע בקשר שלנו, שבאמת חשוב לו שאני אהיה מאושרת. והוא מתאים לי, ואני מתאימה לו. הוא גורם לי לרצות להיות אדם טוב יותר, להתאמץ, לשמור על עצמי, להשקיע בבריאות שלי ופשוט לאהוב את החיים.

אני מרגישה רגועה לידו.

כנראה הקשר הקודם היה צריך להיגמר, ואפילו בכאב כזה, כדי שאני אוכל להכיר את האדם הנוכחי ולהעריך אותו.

פעם לא היה אכפת לי אם יהיה סוף העולם או אם האנושות תיכחד או לא. עכשיו אני מפחדת מזה, כי בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה שלמה ומאושרת.

אני יודעת שנתגבר על הכל, אבל להתגבר על סוף העולם זה קצת קשה.

וכן, הפחד הזה לא רציונלי.

אבל לא נורא.

בתור מישהי שעובדת באחת מרשתות הספרים, הייתי מאוד רוצה לשתף אתכם במה שקורה מאחורי הקלעים אבל אי אפשר לדעת מי יגלה על זה ואני כן מעוניינת לשמור על העבודה שלי, לפחות בינתיים.

מה שאני כן יכולה לעשות זה לשתף אתכם בקישור לבלוג של מישהי שמתארת את המצב בצורה מאוד טובה: http://saloona.co.il/blog/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%AA/

באשר לספרים, יש לי הרבה המלצות, אבל אני חושבת שיהיה יותר יעיל להמליץ על ספרים שמשתתפים במבצעי החודש בשתי הרשתות, אז ככה:

1. הספרים של אתגר קרת, משתתפים במבצע 4 במאה בצומת ספרים : אני חושבת שאין הרבה מה להרחיב עליו, בגלל שהוא סופר מוכר, אבל בכל זאת אני אגיד שהסיפור הקצרים שלו מאוד מעניינים, אפילו אם אתם לא ממש בקטע של ספרות ישראלית [כמוני, למשל]. עכשיו יש לכם הזדמנות לקנות את כולם במבצע הזה, ותמיד נחמד לחזור לסיפורים הקלילים האלה.

2. נערה עם קעקוע דרקון/סטיג לרסון, משתתף במבצע כבר כמה חודשים ברצף בשתי הרשתות: גם אם ראיתם את הסרט [או שניהם], עדיין כדאי לקרוא. בין כל ספרי המתח החדשים, שרובם רחוקים מלהיות מקוריים או אפילו מותחים, יש את הספר הזה שיש בו את כל מה שאפשר לבקש מספר מתח - סיפור מעניין, תפניות מפתיעות, דמויות מעניינות, תיאורי מקום שגורמים לקורא לרצות לעזוב הכל ולטוס לשבדיה. ובכלל, יש לי חולשה לספרות סקנדינבית, אז אני ממליצה על הדרך גם על נמסיס ואדום החזה של יו נסבו.

3. כל מה שעולה מתכנס/פלאנרי אוקונור, משתתף במבצע 4 במאה בצומת ספרים: עוד אסופת סיפורים קצרים, הפעם מאת סופרת הגותיקה הדרומית. ספר שיצא ממש לאחרונה, לדעתי אפילו החודש ואם אני לא טועה זה גם תרגום ראשון. שייך לספרות הפחות מיינסטרימית, מעלה מחשבות קצת שונות מרוב הטקסטים שניתן למצוא במבצעים בדרך כלל ובעיקר בעל אווירה ייחודית. באותה נשימה אני גם אמליץ על עוד סופר בסגנון, קורמאק מקארתי, שהספר שלו "הדרך" משתתף גם כן באותו מבצע בצומת ספרים.

4. הספרים של הרוקי מורקמי, חלקם משתתפים במבצע 4 במאה בצומת ספרים, האחרון שלו גם מוצע ב1+1 בסטימצקי : משלב סוריאליזם עם היומיום, הכתיבה מאוד קלילה ובדומה לסטיג לרסון גם הוא עושה חשק לבקר במקומות המתוארים בספרים. במקרה הזה אפילו התרגום לא מפריע, כי רובנו בכל מקרה לא יכולים לקרוא את המקור היפני.

5. צ'אק פלאניוק - מועדון קרב, רדופים (משתתפים במבצע בצומת ספרים) : הסופר האהוב עליי, ששינה את חיי וכנראה השפיע עליי יותר מכל סופר אחר (חוץ מסלינג'ר הנצחי). מועדון קרב - אין מישהו שלא מכיר או לפחות שמע על הספר או על הסרט, או על שניהם. הספר בהחלט אפילו עוד יותר טוב מהסרט, הדיאלוגים והמונולוגים בו פשוט גאוניים ובמיוחד רלוונטיים למציאות שלנו כרגע פה בישראל.

רדופים - לא לבעלי לב חלש, בנוי מסיפורים קצרים שמקושרים ביניהם בקו עלילתי אחד. חלקם מאוד מטרידים, אבל כולם טובים. אני מודה שאחרי שקראתי אותו בפעם הראשונה היה לי קשה להסתכל על החיים באותה צורה והוא עורר בי הרבה מחשבות טורדניות שהיו חבויות. אבל בתור קוראים במאה ה-21 אנחנו לא צריכים לפחד מהשפעה כזו.

6. המלצות שונות : אין לה אלוהים/סוזן מוריסון (בשתי הרשתות) - קליל, משעשע, ספר שתגמרו תוך יום-יומיים.

האיש במצודה הרמה/פיליפ ק' דיק (במבצע בסטימצקי, ואם אני לא טועה גם בצומת) : לאוהבי המדע הבדיוני שבינינו.

סאנסט פארק/פול אוסטר (שתי הרשתות) : אין הרבה מה להרחיב על התסריטאי של "עשן", האמת.

השפעה/ג'יין אוסטן : תרגום חדש. ותמיד כדאי להשקיע בהוצאות חדשות לקלאסיקות, כי זה בהחלט לא ספר לקריאה חד פעמית.

על סוגיית הסופרים וחוק הסופרים אני לא מעוניינת להרחיב, בגלל שחרשנו על הדיון הזה בעבודה והאמת שקצת נמאס לי לשמוע על כל הדרמה הזו. בגדול, אני מסכימה איתם בגלל שבהחלט קשה להתפרנס מכל סוג של אמנות בישראל, אבל מצד שני השכר הישראלי די מגביל את הציבור ואני חושבת שזה לא בהכרח הגיוני לצפות שאדם שמרוויח שכר מינימום נניח, יוציא סכום שמשתווה לחמש שעות עבודה שלו על ספר אחד. אני חושבת שצריך לחפש פתרון יותר סביר, בגלל שעבור אנשים רבים ספרים הם מקור לאסקפיזם מהמציאות העגומה וזה בהחלט לא הוגן לשלול את זה מהם.