שלום לכל מי שאולי נכנס לכאן (בתקווה שהפוסט הזה לא יעבור ללא קוראים בכלל).

היה לי בלוג פה מגיל 14 בערך, אולי אפילו 13, והחלפתי כמה בלוגים במהלך השנים בגלל שכמה פעמים בחטיבה ובתיכון הוא נחשף על ידי חבורת בנות שלא אהבו אותי והן הטרידו אותי לגבי התוכן בו אז תמיד נטשתי ופתחתי חדשים.

עכשיו אני בת 25.

אפילו מה שכתוב בפוסט האחרון שלי כאן מ2014 כבר לא רלוונטי. הזוגיות ההיא נגמרה לפני יותר משנה, אחרי שהיינו אמורים להינשא ולגור ביחד אבל הוא החליט שחיי הלילה והסמים שלו בת"א חשובים יותר ממני.

אני לבד לחלוטין בשנה האחרונה, ניתקתי את כל הקשרים שהיו לי בגלל שגיליתי כמה שאנשים מזויפים ולא מסוגלים אפילו לתמוך בי בשנה הכי קשה בחיים שלי, אחרי פרידה כל כך פתאומית וטראומתית.

עזבתי רשת חברתית שהייתי פעילה בה ושעזרה לי עם המחשבות הטורדניות שלי כי היה לי מקום לפרוק חלק מהדברים. זה קשה להיות בלי המפלט הזה.

בגלל זה נזכרתי בישראבלוג והחלטתי לנסות לבדוק אם יש בכלל טעם לכתוב כאן, אם יש מי שיקרא ויגיב. הרי אין טעם לכתוב אם אף אחד לא מסוגל להגיד משהו על זה, נכון? הרי לכתוב ביומן לא עוזר לי (וניסיתי, תאמינו לי).

בכל מקרה, נראה מה יהיה. 

הגעתי למצב שאני מפחדת ללכת לעבודה.

רמת החרדה שלי עלתה, ממש זינקה במהירות, בשבועות האחרונים. ואין סיבה אחרת מעבר לעבודה, כי שאר התחומים בחיי בסדר גמור כרגע.

אני פשוט לא יכולה להתמודד יותר עם המקום הזה. אני לא יכולה לסבול יותר את היחס מצד ההנהלה, שרק מסוגלת לדרוש ולדרוש ולדרוש ולשנות את התנאים לרעה ולהתייחס אלינו כמו לעבדים.

אני לא רוצה להתמודד יותר עם הלקוחות המסריחים שם, שחושבים שהם יכולים לדבר אלינו בצורה מזלזלת רק בגלל שאנחנו עובדים בחנות הזו. זה שאני עובדת במקום כזה, לא אומר שמותר להם לפרוק עליי תסכולים שלהם.

המנהלת הפכה לבלתי נסבלת בעליל. לא עושה כלום, רק מכבידה עלינו. כל היום משחקת בפלאפון ומדברת עם החברות שלה, חוסמת לנו את הכניסה למחסן, גורמת לנו לעבוד פי 2 יותר קשה [כי במשמרות איתה זה בעצם אומר שיש פחות עובד אחד], ואז עוד צועקת עלינו שאנחנו לא מספיקים הכל.

לפני כמה ימים רציתי לשתות תה, בגלל שאי אפשר היה לצאת להפסקה, והיא ישר צעקה עליי בגלל שהלכתי למחסן לשתות. ומצד שני, גם אי אפשר להיות בחנות עצמה עם ספל.

אני לא מבינה מה רוצים ממני. אני מרוויחה את המינימום הכי מינימלי שאפשר, אפילו עמלות מכירה אין במקום הזה, אז מה עוד הם רוצים ממני? השקעתי המון במקום הזה, לקחתי על עצמי אחריות שלא הוסיפו לי עליה כסף, ועכשיו הם עדיין מתייחסים אליי כמו זבל. אפילו אחרי התקופה הארוכה שאני כבר שם.

לא מגיע לי, פשוט לא מגיע לי.

לא מגיע לי לקבל יחס כזה מההנהלה ובטח שלא מגיע לי להיות שק החבטות של כל האידיוטים שמגיעים לשם וחייבים להעיר הערות ולהגיד דברים למוכרים, במקום פשוט להגיד מה הם רוצים, לקבל אותו, לשלם ולעוף משם.

כבר שבועיים לא התאמנתי, גם בגלל המבחנים וגם בגלל כל הלחץ הזה והתשישות הנפשית מהעבודה.

אני לא יודעת מה לעשות.