למרות שהחלטתי להוציא אותו מהראש, אני חושבת עליו. חושבת והלב כואב.

למה זה לא הדדי? או יותר טוב - הפוך. למה הוא לא מתחבט בתהיות על מה שאני חושבת עליו? למה הוא לא זה שרוצה אותי ורוצה להשיג אותי?

אני מאמינה שאני שווה את זה שבאמת יתאהבו בי, ייזמו, יעשו דברים כדי להיות איתי. ואפילו לא צריך לעשות יותר מדי, כי אני אדם שברגע שהוא מתאהב - אלך עד הסוף עם הרגשות שלי.

פשוט למה אכפת לי מבן אדם שלא שם עליי? ממישהו שאני סתם עוד קולגה עבורו?

ופתאום המחשבות האלה, "מה אני שווה בכלל? תולעת ספרים מסריחה. מבינה בסרטים ודמויות יותר מאשר בחיים האמיתיים. לא מסוגלת אפילו לעניין מישהו מספיק כדי שהוא ירצה אותי".

אבל לפחות אני יודעת שיש לי אומץ להיפתח ולחשוף את הרגשות שלי. זה לא מובן מאליו.

אפילו בתור ידידה אני לא רצויה. הייתי הכי נחמדה אליו, השיחות שלנו זרמו ובאמת מעניין לדבר איתו. והוא מוצא חן בעיניי בתור אדם, בתור ידיד פוטנציאלי, המשיכה אליו היא לא רק פיזית ורומנטית.

אוף.

אני כל כך רוצה אותו. לא מאמינה שנקלעתי לקראש המפגר הזה. כמו תלמידת תיכון, בחיי. כל כך מביך.

אני מרגישה שאני לגמרי לא האדם הנכון לכתוב על קונדומים כרגע, בגלל שלא עשיתי סקס כבר קרוב לחודשיים, למרות שאני במערכת יחסים.

אני זוכרת את חפיסת הקונדומים הראשונה שלי ושל החבר הראשון שלי. היינו ביחד במשך שנה, ואז אמא שלי דיברה איתי על כל הנושא וקנתה חפיסת קונדומים. היא אמרה שהיא יודעת שבגיל 17 כבר סביר להניח שבקרוב נתחיל להיות פעילים והיא רוצה שנהיה מוגנים.

בסוף השתמשנו רק בשניים או שלושה מכל החפיסה, והשאר פג תוקף כי במשך שנה אחרי הפעמיים הראשונות לא עשיתי כלום.

עם החבר השני שלי הכל היה שונה. הוא אמר מההתחלה שהוא רוצה שאני אתחיל ליטול גלולות. במבט לאחור הייתי צריכה לדרוש ממנו שנעבור בדיקות דם, ואם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום על חיי המין שלו  -שהוא היה חתיכת שרליל כשהכרנו- הייתי באמת עומדת על כך. הייתי יותר מדי תמימה.

בקיצור, איתו הייתי מוגנת רק מפני הריון. זה נס שלא נדבקתי במשהו, כי אחר כך התברר שהוא עשה את זה עם בחורות מאוד מאוד מפוקפקות, ועם הרבה מדי כאלה.

בזמן שיצאנו היו אנשים שהריצו דאחקות על זה שאני צריכה לשלוח אותו לבדיקה, כי הוא שכב עם כמה מזרנים שכבתיים. זה היה לא נעים גם בגלל החשש למחלות וגם, בעיקר למעשה, בגלל התדמית הזו שלו והעובדה שאנשים צוחקים עלינו. עליי.

אחרי שנפרדתי ממנו האמת הלכתי לעשות את כל הבדיקות, רק כדי להיות בטוחה.

לא היה כלום.

במערכת היחסים הנוכחית שלי החבר שלי מאוד מקפיד על קונדומים. הוא מפחד שאני אכנס להריון. איכשהו אנחנו לא חושבים יותר מדי על מחלות מין. אני חושבת שרוב האנשים בגילי חושבים יותר על הריון מאשר על מחלות. פשוט משום מה החינוך והחברה הכתיבו לנו שהריון לא רצוי הוא גרוע יותר מאיידס. כך לפחות אני רואה את היחס הכללי כלפי הנושא.

הרגשות שלי פחות חשובים בעניין הזה. אני אישית לא רואה בהריון כזה איום רציני, אבל כנראה כי אני באמת רוצה ילדים עם החבר שלי בכל מקרה, אז לא משנה לי אם זה יגיע מוקדם יותר או מאוחר יותר. זה משנה רק כי אני רוצה שהוא יהיה מוכן לזה ולא יעזוב אותנו.

הפעם הראשונה שלי היתה נוראית, פשוט נוראית.

אני מבינה עכשיו שפשוט לא הייתי מוכנה, ולא נמשכתי ולא אהבתי את האדם שעשיתי את זה איתו וזו באמת היתה טעות.

זה היה עם החבר הראשון שלי, בגיל 17 אחרי שהיינו ביחד משהו כמו שנה. אני יזמתי את זה, בעיקר מתוך סקרנות ורצון לעבור את זה. הוא בכלל לא היה בקטע. נשמע אולי קצת מוזר, אבל הבנאדם לא היה מעוניין במין, לא היה מעוניין בנשיקות או מגע מכל סוג שהוא, למרות שהוא היה בגיל שההורמונים אמורים להשתלט לו על המוח.

יום אחד היה לו בית ריק ופשוט החלטנו לעשות את זה. קניתי קונדומים מראש (מבינים, אני קניתי אותם... פתטי) והוא הדליק נרות. הנרות האלה הלחיצו אותי ברמות, ועד עכשיו יש לי פוביה מהם. אני לא מסוגלת להיות באותו חדר עם נרות דולקים.

בגלל אותם נרות גם התחלתי לבכות.

לפני אותו יום כמובן קראתי באינטרנט על חוויות מהפעם הראשונה, כדי לדעת מה מצפה לי, ובכל מקום היה כתוב שעלול לרדת קצת דם. רימו אותי! ירד לי נהר של דם. אפילו בפעם השנייה שלנו עדיין ירד לי דם.

והכי גרוע - זה כאב. הרגשתי כאילו שדוקרים אותי מבפנים, והכל לחץ לי מבפנים. זה לא שהיה לו גדול, ממש לא, פשוט הגוף שלי לא היה רגיל לדברים כאלה, בכלל אף פעם לא אוננתי לפני זה ותכלס? לא נמשכתי אליו ולא הייתי רטובה.

החלק הכי גרוע היה היחס שלו אחרי זה. הוא לא דיבר איתי במשך כמה ימים. אין לי מושג למה בכלל חזרתי אליו אחרי זה.

זה לא אומר שסקס זה לא טוב. 

עם אנשים אחרים נהניתי מאוד, ועכשיו עם החבר הנוכחי שלי אני בכלל עפה באוויר.

פשוט לא היתה התאמה מינית שם, וזה לא מומלץ לעבור את הפעם הראשונה עם מישהו שאין את זה איתו.

אני עדיין מניחה שהיה טוב לעשות את זה איתו בפעם ההיא, כי עם החבר השני שלי כבר לא הייתי צריכה לעבור את הדימום והשטויות האלה, אלא פשוט נהניתי.

אני חייבת לציין שאני לא מקנאה באנשים שצריכים לעבור את זה. זה מסוג הדברים שעדיף לעשות ולשים אותם מאחוריך.