אני אוהבת את העובדה שמדי פעם יש נושאים חמים שבאמת אפשר לכתוב עליהם.

הספר האחרון שקראתי היה "הניצוץ".

ראיתי את הסרט של קובריק בערך לכל אורך חיי, אני אפילו לא זוכרת מתי היתה הפעם הראשונה שצפיתי בו וזה אחד מסרטי האימה האהובים עליי.

משום מה לא יצא לי לקרוא את הספר, למרות שהסתקרנתי לראות את ההבדלים ביניהם, הרי קינג אמר שהוא לא היה מרוצה מהסרט.

לפני משהו כמו שבועיים צפיתי בסרט בשם Beneath the Dark והיו שם כמה אלמנטים שמאוד הזכירו לי את הניצוץ (ועוד משהו כמו 10 סרטים אחרים. פוסט-מודרניזם טוטאלי, לקחו מלא אלמנטים מוכרים מז'אנר האימה והמתח). בנוסף קראתי באיזה מקום שהסרט הזה קצת מבוסס על הניצוץ, אבל העלילה עצמה הרי לא דומה למה שהייתי רגילה אליו,  אז החלטתי כבר סוף סוף לקרוא את הספר ולגלות מה בדיוק קורה בו.

לקחתי אותו בספרייה, אני חייבת לציין שהמצב שלו די גרוע. אני לא מבינה איך אנשים מרשים לעצמם לאכול מעל ספרים שהם צריכים להחזיר לספרייה. בכלל אין התחשבות באנשים שירצו לקרוא אותו אחריהם.

תקנו ספרים ותלכלכו אותם, אם יש לכם פטיש מטורף לכתמים.

בכל מקרה, התחלתי לקרוא וכרגיל אצל קינג היתה מלא דרמה מסביב לאימה. זו בעצם הסיבה שאני לא מתה על הספרים שלו - אם אני יושבת לקרוא ספר אימה, אני מצפה שאו שלא תהיה דרמה ושטויות מיותרות או שתהיה דרמה עדינה שתבנה לנו את העלילה באופן שאחר כך יגרום לאימה להתפוצץ ולהפחיד פי 5. הדרמה שלו לא גורמת לי להזדהות עם הדמויות ולא לרצות שלא ירצחו אותן, לא גורמת לי לחוות צמרמורת כשבסוף משהו רע קורה. כלום. סתם מה שנקרא filler.

לפחות עבורי. אולי יש אנשים שאוהבים את זה, לא יודעת. סביר להניח שכן.

עד שהגעתי לפואנטה כבר ירד לי החשק לקרוא את הספר, למען האמת, אבל הייתי ממש סקרנית לגלות את ההבדלים בין העלילה של הספר לעלילה של הסרט כאמור, אז המשכתי. חוץ מזה כל מעריץ אימה צריך לקרוא את זה במוקדם או במאוחר, לא? ועדיף מוקדם, כי לקרוא את סטיבן קינג בגיל 40 זה נשמע לי קצת לא במקום.

האווירה בסרט מאוד נחמדה, מתאימה לדעתי לימים קרים וגשומים, עם כל תיאורי השלג והקור.

גם התיאורים של הנפילה האיטית של ג'וק תורנס לתוך השיגעון היו כתובים טוב. ממש מרגישים את התהליך שהמלון מעביר אותו.

הדמות של אשתו כמובן היתה מעצבנת. גיליתי סוף סוף ששלי דובאל שיחקה כך בכוונה ולא רק בגלל שהיא עצמה כזו (:

הילד בספר היה דמות הרבה יותר מפותחת ומעניינת מאשר בסרט, אז זו נקודה אחת לטובתם.

לדעתי הסוף של הספר היה פשוט מדי. אחרי כל מה שקורה, הפתרון שהם מוצאים נורא לא מקורי ואנטי קלימטי. זו הסיבה העיקרית לכך שהסרט יישאר נצחי ומעולה, לא מתיישן בכלל ומפחיד כל פעם מחדש בעוד שאת הספר בקושי היה אפשר לסיים לקרוא.

בסך הכל היה נחמד לקרוא בשביל הרחבת האופקים, כי זה כן היה משהו שעניין אותי מלכתחילה, אבל לא הותיר בי רושם ואפילו לא הפחיד אותי.

הייתי רוצה לכתוב יותר לעומק על הספר ובמיוחד על ההבדלים בינו לבין הסרט, אבל אני לא אחת שעושה ספוילרים וחבל לי להרוס למישהו. (כאילו שמישהו בכלל יקרא את זה, חה חה)

עריכה: משום מה שכחתי להוסיף שלכל אורך הספר פשוט דמיינתי את ג'ק ניקולסון. הוא פשוט עשה בשבילי את הדמות.

לאנשים במדינה הזו חסר שכל. אני לא יודעת מה גרם לזה, אבל איכשהו הגיעו למצב של טמטום טוטאלי, פשוט טמטום אינסופי שאין דרך חזרה ממנו.

אני עובדת בחנות ספרים ואני נתקלת כמעט אך ורק בלקוחות מטומטמים. מטומטמים ברמות קשות, לא סתם. ולא ברור לי איך אנשים כאלה מטומטמים בכלל יודעים לקרוא, ועוד יותר לא ברור לי איך אנשים אחרים מסוגלים לעבוד במקומות שמושכים אליהם אנשים עוד יותר דפוקים. הרי לפחות בחנות ספרים יש רף מינימלי של לדעת לקרוא.

אני יכולה לעשות סדרת פוסטים שלמה רק של ציטוטי לקוחות, או סתם תיאורים של דברים מפגרים שקרו שם. וזו יכולה להיות סדרה שעוד תימשך ותימשך, עד שאני סוף סוף אמצא עבודה שלא כוללת לקוחות.

למשל עכשיו אחרי החגים יש גל אנשים שרוצים לשלם עם תלושי מתנה של רב תו, רב קארד, ווטאבר. הכל טוב ויפה, אבל הם כמובן רוצים מבצע על מבצע על מבצע על הנחה על כפל מבצעים. נניח הם חברי מועדון, אז הם רוצים שגם יהיה להם 1+1, גם יקבלו את ה10% של המועדון וגם ישלמו בתו הזהב. אז מסבירים להם שאין כפל מבצעים עם תווים, ומה הם ישר עושים? מתחילים לצעוק על המוכרות. כאילו שאנחנו קבענו את ההגבלות של התווים האלה.

או למשל מישהי רצתה לשלם עם התו הזה על עיתונים, וכידוע כבר לכולם - תווים לא עוברים על עיתונים. אמרתי לה שאני בכל מקרה אנסה, כי מי יודע.. אולי. לא עבר. אז אמרתי לה שזה לא עובר, והיא התחילה להגיד שבסניף אחר זה עבר לה ואנחנו סתם שקרנים ובלה בלה בלה. אמרתי לה שעם כל הכבוד, אין לה מה להתלונן בפני עובדת שמקבלת שכר מינימום, כי ברור שלא אני זו שקובעת את הדברים האלה. ומה היא אומרת לה? "לא, את אשמה". אני מודה שהעצבים שלי קצרים מאוד ולא צריך הרבה כדי לשגע אותי, אז אמרתי לה שהיא חיה בסרט אם נראה לה שבחורה בגילי שסתם עובדת בחנות הזו ומקבלת משכורת כזו זעומה אשכרה משפיעה על משהו. כל כך מעצבנת אותי החוצפה של האנשים האלה, שחושבים שזה בסדר להתלונן ולצעוק על בחורה צעירה שבאמת לא קובעת כלום, במקום ללכת ואשכרה לדבר עם ההנהלה או יותר טוב - החברה שמנפיקה את התווים.

אני שם רק בשביל לשרוד במהלך לימודי התואר, לא מעבר לזה. זה לא המקצוע שלי, זה לא היעוד שלי. כן, אני אוהבת ספרים וכל החיים חלמתי לעבוד בחנות ספרים, אבל תכלס התאכזבתי מזה אחרי בערך החודשיים הראשונים שלי, ועכשיו אני שם נטו כדי לשרוד. פשוט כי אני לא רוצה ללכת למלצר, כי זה נשמע לי עוד יותר גרוע מהחנות הזו. אז כשמתחילים לבוא אליי בטענות על שטויות שאין לי מה לעשות איתם, זה מעצבן. מספיק אני אוכלת חרא מההנהלה, כשנותנים לי למשל להיות אחראית על המחלקה הכי גדולה בחנות ועל עוד כל מיני עניינים, כמובן ללא תוספת שכר, ועושים לי פרצופים כשאני רוצה לצאת לאכול לעשר דקות כי "אוי, יש מלא סחורה". מעניין לי את התחת. נשבר כבר הזין מהדרישות של המקום המחורבן הזה. אפשר לחשוב שיש לי שם משכורת גדולה או תנאים כלשהם, שהם עושים לי פרצופים על דברים כאלה.

לא משנה, לא רציתי סתם להתעצבן ביום חופש שלי.

סיימתי לקרוא את "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", והאמת היא שמאוד התאכזבתי ואני מתחרטת שקניתי אותו במקום פשוט לקחת אותו בספרייה. לפחות היה לי מספיק שכל כדי לקנות אותו ב19.90.

אל תבינו אותי לא נכון, זה אחלה ספר ובאמת מצחיק ואני אוהבת את האווירה בספרים סקנדינביים באופן כללי, אבל ההייפ המטורף סביבו גרם לי לחשוב שזה יהיה הרבה יותר מצחיק. את הפרקים האחרונים בקושי שרדתי.

אולי זה בגלל הפן הפוליטי של הספר, שמעט צרם לי. אולי זה בגלל האופי של אלן קרלסון, לא יודעת מה בדיוק הציק לי.

אולי זה בכלל התרגום. לא מומלץ באופן כללי לקרוא ספרים בעברית, זה הורס אותם במידה ניכרת.

הכרתי אותו רק משהו כמו שנה אחרי התיכון, אבל את החותם של השכבה ההיא קשה למחוק. ושתיים מהן היו בחורות שהוא אמר לי שהן סתם ידידות שלו ולא היה ביניהם כלום.

איזה חזיר שקרן.

יש לי בחילה כל כך נוראית עכשיו. אני לא מאמינה שהכנסתי מישהו כזה לתוך הגוף והלב שלי. אפילו לא התעקשתי שהוא ייבדק, גם כשהוא התעקש שאני אתחיל ליטול גלולות. הייתי כל כך נאיבית, כמעט בתולה. היה לי רק אחד לפניו, וגם איתו לא ממש שכבתי.

למרות שידעתי שהוא רחוק מלהיות בתול, והמספר המשוער שהיה לי בראש היה מלכתחילה גבוה מבחינתי, מסתבר שהמציאות גדולה פי 3 מהמספר הזה.

כנראה זה קצת מתנגש עם האידיאלים, או חוסר האידיאלים, של החברה שלנו, אבל זה באמת דוחה אותי. אני לא אדם כזה, אני לא מישהי שתשכב עם כל אחד.

רע לי.

ממש רע לי. אני רוצה להחזיר את הגלגל אחורה ולא לשכב איתו. רצוי לא להכיר אותו, אבל לפחות לא לשכב איתו. אני מרגישה טמאה.