אני מרגישה שאני מסוגלת להיות שמחה, בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב עליי.

אתם מבינים, יוצא שתמיד כשאנשים רואים אותי, אני נמצאת במצבים לא הכי נעימים ולכן נוצר הרושם שאני אדם שלילי. נו כי מה לעשות, בעבודה רע לי ואני לא מסוגלת להעמיד פנים עד כדי כך טוב שלא יראו שרע לי. אז יוצא שאני מקטרת שם הרבה, נכון. קשה להימנע מזה בעבודה כל כך מזעזעת וכל כך לא מתאימה לי משום בחינה.

המקום השני שבו אנשים שלא קרובים אליי יכולים לראות אותי אלה רשתות חברתיות. גם שם בזמן האחרון אני לא במצב הכי עליז.

אבל דווקא עם אנשים קרובים, כשאני למשל יוצאת בערב וסבבה לי, אני אהיה חיובית ואני כן אהיה שמחה. או כשאני מדברת עם מישהו שמעניין אותי, אני מסוגלת לדבר על נושאים מגוונים ו"חיוביים".

פשוט צריך לתפוס אותי במצב מוצלח, ולא בעבודה או ברשת חברתית שאני משתמשת בה כדי לפרוק את מה שמפריע לי בשגרה שלי.

אני רק רוצה שמישהו יצפה לשיחות איתי, שמישהו יתעניין בי וידאג לשלומי.

אני רק רוצה קשר הדדי.

לא הולך לי בזה, אני לא מצליחה למצוא מישהו שבאמת יזום ויתעניין. ואני לא יכולה ככה, אני לא יכולה כל הזמן לראות איך קשרים דועכים ברגע שאני לא יוזמת שיחה. זה מאוד מכאיב לי.

אני רק רוצה שמישהו יתגעגע אליי.

מענייו אותי אם הוא ישלח לי הודעה בימים הקרובים, או שהקשר הזה פשוט ידעך, כי אני ממש לא מתכוונת להמשיך לשלוח לו הודעות כמו מפגרת ולהרגיש שאני מציקה וכופה את עצמי עליו.