אני לא יודעת למה אני עדיין מופתעת, אחרי כל הזמן הזה, מחוסר ההתחשבות המוחלט הזה.

באמת כל כך קשה לחזור לבנאדם שמתקשר אליך ומנסה להשיג אותך?

קשה לשלוח אסמס?

קשה להראות איזשהו סימן לאכפתיות?

העיקר אחר כך הם אומרים שאכפת להם ושהם אוהבים ומאוהבים ורוצים להיות רק איתך.

רוצים להיות איתך אבל לא רוצים להתאמץ. לא שלדעתי שליחת אסמס זה מאמץ.

ממש נמאס לי להיות הבחורה שמחכה, תמיד מחכה. מחכה כבר קרוב לשנה. זה לא נורמלי, איך הזמן עבר כל כך מהר?

אני רק רוצה שכל זה יגמר. אני רוצה שהחיים שלי יחזרו למסלולם, שאני ארגיש שוב שלמה.

אני רוצה להרגיש טוב.

להרגיש שהכל בסדר ושהכל יהיה בסדר.

אני לא רוצה להרגיש אבודה, כמו שאני מרגישה עכשיו.

אני לא רוצה להרגיש כאילו ששומדבר בחיים לא יהיה בסדר שוב. לא מגיע לי להרגיש ככה.

לא מגיע לי לבכות בלי הפסקה.

אני רק רוצה שזה יגמר.

עד שהכרתי מישהו ממש שווה וממש מעניין, שבאמת מצליח לעורר בי רגש - אני לא יכולה לראות אותו.

אני לא מאמינה שזה קורה לי, באמת, למה אני כזו חסרת מזל?!

פאק, הוא גר רחוק ושנינו עסוקים בשעות שונות של היום והיינו אמורים להיפגש היום בערב אבל דווקא היום, מכל הימים בשבוע, אני מרגישה על הפנים ולא יכולה לנסוע עכשיו בשני אוטובוסים הלוך וחזור במצב הזה.

בא לי לבכות.