אז הנה אני מילדה בכיתה ח' שפתחה בלוג.

אני בחורה שעוד שניה בת 22..

סטודנטית שנה א'

לומדת חינוך מיוחד וחינוך חברתי קהילתי (נוער בסיכון ומה שיוצא מכך)

החבורה שלי התפצלה כל אחת הלכה לדרכה.

פתאום נהיינו גדולים.. זאת מתחתנת זאת לומדת בצד השני של הארץ..

האהבה שלי.. ישנה אך לא כמו לפני חודשיים.

אני עדיין מקווה שיבוא נסיך אמיתי כן, גם כשאני עוד בתוך המערכת יחסים הנוכחית

ויוכיח לי שאני מבזבזת את הזמן על גבר שלא מגיע לו בחורה כמוני.

(הוא פשוט עושה כל כך הרבה טעויות כל הזמן.. ולי קשה לשחרר :( )

אני פשוט חושבת.. שזו הדרך שהכי פחות תכאב לי נפשית.

למרות שאצא כלבה לחלוטין.

או שפשוט יגיע משהו שישנה את המערכת יחסים שלי ב180 מעלות.

מה שכבר שנתיים אני מחכה שיקרה ולא קורה.

אני מקווה להצליח, אני מקווה לפרוח, אני מקווה להנות מעצמי.

להיות מי שאני בכל כוחי ולתת לאחרים להנות ממני !

וכמובן שאני צריכה להתחזק שוב.. כי נפלתי מאוד מאוד.

ולכתוב שוב.. כי הנפש זקוקה לזה.

אז בעזרת ה' נעשה ונצליח!