אוסף המחשבות הבלתי גמור.

רשמתי פה בפעם האחרונה ב-12/2011. נכנסתי לבדוק את כל הבלוגים שלי (שמונים כמעל עשרים בלוגים שונים) ואני כל כך מתביישת במה שרשמתי.
רשמתי על ילדות שחשבתי שהן חברות שלי.
השתמשתי במונחים שלא באמת הבנתי את המשמעות שלהם, כמו אהבה ונאמנות.
נעלבתי מתגובות שלא באמת הביעו משהו.
רשמתי שטוב לי כשהיה לי רע, רע מאוד.
חשבתי שמה שאני עושה חכם, בוגר. הוא היה לא יותר מילדותי.
התנהגתי כאילו אני מבינה משהו מהחיים האלה, אבל זה לא נכון. אני לא מבינה שום דבר מהחיים האלו, גם לא עכשיו.
ואני מקווה שאני של עוד כמה שנים תקרא את זה ולא תזלזל במה שאני רושמת, שמה שאני רושמת עכשיו יהיה נכון גם לעתיד.

אני אוהבת שינויים. מאוד. אני לא ממש יכולה להסתדר עם שגרה, זה משעמם מדי.
ועברתי הרבה שינויים בשנה האחרונה.
יותר ממה שאפשר לספור על יד אחת, ואני גם לא ממש יכולה לספור את כולם. עברתי שינויים לטובה ולרעה.
למדתי מי חבר ומי לא.
למדתי לכבד את הגוף שלי ואת הבריאות שלי.
למדתי שלפעמים אני לא יכולה להיות מה שכולם רוצים ממני.
למדתי לעמוד על שלי כשצריך, ולהתגמש כשזה לא באמת חשוב לי.
למדתי לשמור על קשר עם אנשים שאני אוהבת.
למדתי שאני לא באמת יודעת משהו על החיים האלו.
למדתי את היתרונות שבי והחסרונות שבי.
למדתי שפות חדשות, ידע חדש.
למדתי את עצמי.
ועכשיו אני מכירה את עצמי קצת יותר משנה יותר.
אבל עדיין לא מספיק.

הראש שלי מתפוצץ וכואב לי בצד ואני גם צריכה לעשות עבודות אבל אני עצלנית מדי...