למה רק לי אכפת? למה רק אני מנסה לגרום לדברים לזוז?

למה זה צריך להיות כל כך קשה לסמוך על אחרים, להרגיש שליו ובטוח בלי שום קאץ'?

למה אנשים מנסים רק לדפוק את השאר?

למה אנשים לא יכולים להתחשב? לפעול בקבוצה? להפסיק להיות מפונקים?

להפסיק לחשוב רק על עצמם, להפסיק להתלונן.

אם אני הנורמלית היחידה, אז כל השאר לא-נורמלים? אולי הנורמה היא בעצם להיות אגואיסט מפונק ואני זו שיוצאת דופן?

אני מרגישה שהחמאתי לעצמי מדי.

אבל אני בסה"כ מנסה להיות אנושית,

בזמן שכל השאר נמצאים הרבה מתחת לאידיאל החברה שהייתי רוצה לחיות בה.

מחר יש לי גיחה. אני ממש אוהבת גיחות, אבל איך זה שאתם מצליחים להרוס את כל הכיף עוד לפני שזה התחיל בכלל? ולמה אין לי את ההתרגשות שלפני טיול?