כן, זה תחביב שלי, תחביב נחמד.

פשוט לבהות ולחשוב מה הייתי משנה ואיך, ולפעמים אפילו לחפש את הדגמים הספציפיים שאני רוצה באינטרנט, ולומר "זה יהיה שלי, וזה ישב בדיוק פה".

וכשאני מרחיקה לכת אני גם לוקחת דף ומשרטטת בדיוק איך כל דבר יהיה מונח. לא לפני שאני מודדת את כל הרהיטים שיש לי בחדר (בכל פעם מחדש).

אני ממשיכה ומתלוננת, למרות שהחדר שלי עבר שיפור ושיפוץ מטורף, אבל מבחינתי הוא עדיין לא הסתיים, אני רוצה הכל שונה. הוא כולו היה בצבע תכלת שכבר דהה והתלכלך עם השנים, והיה לי גם חלון עלוב וישן מעץ, שאמא שלי, בזמנו, ניסתה לצבוע אותו בכחול כהה ו.. היה יכול להיות טוב יותר. עכשיו החדר בצבע שמנת ברובו, וקיר אחד שבדמיון שלי היה בצבע אפרסק, כתום וקצת ורוד כזה, אבל הייתה פאשלה וכרגע הוא רק ורוד, אבל די השלמתי עם זה. גם החלון חדש, לבן וחלק ומפלסטיק.

על הקיר מעל המיטה תלוייה תמונה שלי שחברה צילמה בסוכות שנה שעברה. אבא תלה אותה גבוה מדי לטעמי, אבל הוא טען שככה היא אמורה להיות, "בגובה הכתפיים". קצת מצחיק, כי זה לגמרי תלוי על הכתפיים של מי הוא מדבר, בינתיים התמונה הזו גבוהה יותר ממני.

כך ציירתי תמונה 
על הקיר הלבן 
וממול התמונה 
יושב ומסתכל 
יושב ומסתכל על התמונה 
מסתכלת עליי 

אז שוב, אני אשב, אחשוב, אתכנן, אשרטט, אמדוד ואתלהב. החדר העתידי שלי.

אפילו לאמא כבר סיפרתי, ואפילו הראתי לה את הרהיטים שאני רוצה להכניס, אבל היא אומרת שכדאי שאתחיל בלסדר את החדר.

אבל אין לי חשק לסדר את המדפים האלו, המגירות, השולחן, שאני מתה להחליף כבר. אני חיה באשליה שאם אחליף כבר את הכל זה ייתן לי את המוטיבציה להשאיר אותו מסודר.

אמא לא מאמינה שזה מה שיעזור לי להשאיר אותו מסודר. אני מקווה שכן.

יאללה, אמא, אם לא ננסה לא נדע!