שלמה הוא השכן שלי, שגר 2 בניינים לידי באותו הרחוב. הוא חסר כל.

יש לו רק את הדירה שאותה הוא קיבל, וגם בה אין מים או חשמל. את הצרכים שלו הוא היה עושה ברחוב, ואת רוב זמנו הוא היה מעביר בישיבה במרפסת שלו או קרוב לתחנה המרכזית, אומר שלום ומברך את כולם.

הוא בקושי היה אוכל. לפעמים הייתי רואה אותו חוזר מהסופר עם שקית ובה גבינה ולחם. אבל ברוב הזמן הוא היה מבקש מהשכנים שיכינו לו סנדוויץ', פעמים רבות גם מאיתנו. כמובן שנעננו לבקשה.

הוא היה נראה מפחיד. לא הגייני, לא מדבר ברור, בעל ריח לא טוב במיוחד, הוא גם היה מאושפז כמה פעמים בגהה.

הציעו לו טיפול, הציעו לו הרבה דברים שיכלו לסדר אותו. אבל הוא החליט שטוב לו איך שהוא. לבד, בלי ילדים, אישה או הורים. יש לו רק שתי אחיות, והן לא גרות איתו.

עד היום.

שלושה שכנים דיברו ושאלו "ראיתם את שלמה בזמן האחרון?". הם החליטו לבקר אותו בבית. כשנכנסו לבניין הריחו ריח מסריח ויצאו. בסוף רק אחד עלה לשם, נקש בדלת וקרא "שלמה?" ואין עונה. הוא נכנס לדירה וחיפש אותו. מצא אותו שוכב שם עם חצי פנים אכולות. היה לו כלב כמה שנים. זה הכלב שבתמונה.

אני לא מאמינה שהכלב הזה אכל אותו סתם כך, למרות שאני בספק אם שלמה האכיל את הכלב, כי את עצמו הוא בקושי האכיל. אני משערת שקרה לו משהו והוא התמוטט, ואז הכלב דאג לו וניסה להעיר אותו. איך כלב כבר יכול להעיר בנאדם? בדיוק.

השכן שראה את זה התחיל לצעוק ולצרוח והתקשר למשטרה ולאמבולנס ולאן לא. הגיעו המון ניידות משטרה, הרבה אמבולנסים ומכבי אש. עשרות אנשי תפקיד כמוהם עמדו בחוץ ופחדו להיכנס. אולי עשרה מתוכם עלו למעלה, חלק חזרו עוד באמצע הדרך, וחלק ברחו מיד.

אחרי שעתיים זק"א והשירות הוטרינרי הגיעו ופינו את הכלב קודם, לאחר מכן את הגופה.

זק"א העריכו שהגופה נמצאת שם כבר שבועיים לפי מצבו. אבל אמא שלי ושכנים נוספים העידו שראו אותו עוד ביום רביעי.

צמרמורות.

כן, האיכות די חרא, אבל התמונה הזו צולמה ממש אחרי שהם הניחו אותו שם וזו התמונה הכי ברורה שיצאה מהפלאפון שלי, ולא רציתי באותו הרגע לעלות ולהביא את המצלמה שלי.

וכן, הכלב הזה פצפון, ממש קטן ורזה. לא האמנתי שזה הכלב שהשחיט לו את הפנים.