שיחה עם אמא על עצמאות, בגרות, אחריות ומה שביניהם.

כנראה שזה לא מובן מאליו.

יש לי מספר חברים שאמרו לי שהם באמת מתפלאים איך זה שאני עושה ככה, ואיך זה שאמא מרשה.

ומה אני בסך הכל עושה?

אני לא שותה, לא מעשנת, לא יוצאת למסיבות ולא יוצאת עם כל בחור.

מה שאני עושה הוא לסדר לעצמי את הלו"ז לפי סדר העדיפויות שלי.

אז ימי חמישי עמוסים לי, לפעמים אני עובדת, ואז ממהרת אל המש"צים בכפ"ס ולאחר מכן עוברת אל מקום אחר בו אני מתנדבת(בת"א).

והיום? מה היום? לא הלכתי לאף אחד מהם.

היום הלו"ז שלי מלא בצורה שונה. ההופעה לה חיכיתי כבר חודשיים מתרחשת היום. ההופעה של הבילויים!

והם עולים רק ב22:45, מה שאומר שההופעה תיגמר אחרי האוטובוס האחרון שלי הבייתה. (להוסיף שיש לי מחר מבחן?)

ומי כמוני תתעקש לסדר את הלו"ז המוזר הזה, אני נשארת בת"א עד 5 בבוקר, אז רק יוצא האוטובוס הראשון הבייתה.

עד אז, אשן קצת וכנראה שבעיקר אלמד למבחן.

כשתיכננתי לעצמי את הלו"ז להיום, הבעיה היחידה שעלתה לי היא איך אמא תגיב לזה. לא שהיא מרבה לסרב לבקשות שלי, אבל היא לא הכי בעד שאחזור רק בבוקר מת"א.

אז ישבתי ודיברתי איתה על זה, ואחרי כמה שכנועים היא הסכימה, לא לפני שציינה שזה בהחלט קצת מדאיג אותה, אבל אם לא ננסה לא נדע, שהרי אמרתי לה שזה אתגר בשבילי.

ש: "אמא שלך לא דואגת לך?"

בוודאי שהיא דואגת לי. היא בערך היחידה שממש דואגת לי. אין כמו דאגה של אמהות חד הוריות(בהשוואה לאבות, לדעתי). (ע"ע השיר שצירפתי בהתחלה)

אבל הוכחתי לה בעבר שאני יודעת לנהל את הזמן שלי, וזה כנראה האתגר הבא שלי, ואם אעמוד בו- האמון שלה בי רק יעלה יותר.

לאותה אחת ששאלה אותי את זה, עניתי "למה זה כל כך מפליא אותך?"

"אמא מסדרת לי את לוח הזמנים והתכניות שלי"
"למה?"

"היא אומרת שאני ממש גרועה בניהול לו"ז"
"היא ראתה אותך מתמודדת עם זה בעבר?"

"לא, היא לא נתנה לי"

התשובה שלה הפליאה אותי יותר מאשר איך שהתשובה שלי הפליאה אותה. שהרי איך היא תלמד לנהל לעצמה את לוח הזמנים אם אמא שלה לא נותנת לה, כי היא שוללת מראש?  בסופו של דבר, יבוא היום שהיא כבר תצא מהבית ואמא שלה לא תהיה שם לסדר לה את הלו"ז. ועדיף שהיא תתחיל ללמוד איך עושים את זה כבר עכשיו, מאשר שהיא תתקע בבעיה בגיל מאוחר יותר ועם בעיות גדולות יותר. פור גאד סייק, היא עוד מעט בת 16.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני עצמאית. ככה אמא שלי גידלה אותי- לדעת להסתדר לבד ולפתור את הבעיות האישיות שלי לבד, לא תמיד יהיה מישהו שיעזור לי. והאמת שאני ממש גאה בה על זה. אני לא אומרת שהיא הייתה נוטשת אותי, אבל הכל במינון הנכון והגבולי. ובכלליות- אני מתה על החינוך של אמא שלי, ברובו.

אין כמו אמא ♥

ועכשיו, להופעה. 

(יש מצב שהפוסט יצא קצת מבולגן, כתבתי אותו 20 דקות לפני שיהיתי צריכה לצאת, עם קצת הפסקות באמצע, ולא קראתי אותו לפני שפירסמתי. תסלחו לי, נכון?)