התחלתי לקרוא את הספר "1984".

האמת, לא מרצוני החופשי, בית הספר הטיל עלינו משימה לקרוא ספר מתוך רשימה שהוא נתן.

השפה בספר מאד גבוהה לטעמי, ומדי פעם אני אפילו מוצאת מילים בעברית שאני לא מבינה, ומתביישת בעצמי.

לקח לי משהו כמו שבוע כדי לקרוא את שלושת העמודים הראשונים.

ניסיתי לקרוא ופשוט לא הבנתי כלום, על מה מדובר, מה זה מה, מה מתרחש.

היום, שישי לבד (הודות לחבר שהחליט לקחת שישי בלעדיי), מצאתי את הזמן הנכון להמשיך לקרוא את הספר.

קראתי 26 עמודים ברצף ואפילו התעניינתי מאד. (שזה אמור להיות דבר מיוחד, לא לזלזל)

נכון שבהתחלה לא הבנתי כלום, ועוד עם העברית הגבוהה הזו, אבל פשוט זרמתי עם זה, עד שהבנתי והתעמקתי והתעניינתי.

באופן כללי אני לא מרגישה בנאדם שמתחבר להומניות. אני אוהבת ריאליזם.

מגמת כימיה וביולוגיה, ואם היה ניתן, הייתי לוקחת גם פיזיקה ומדעי המחשב.

ולמרות שרבים לא יסכימו איתי,

פעמים רבות בשיעורי ספרות, אני מוצאת את עצמי נהנית מהקריאה, מהכתיבה של הסופרים. (ש"י עגנון כותב מעולה!) סיפורים קצרים זה בעיקר הקטע שלי.

ספר ארוך כמו זה, למרות שרבים יכולים להגיד שהספר שאני קוראת הוא קצר, בדרך כלל לא הסגנון שלי.

אף פעם לא סיימתי לקרוא ספר.

אבל הפעם יש לי דד ליין, ובינתיים אני חושבת שאני אעשה זאת אפילו מרצון.

מקווה לפחות.

"מלחמה היא שלום

חירות היא עבדות

בערות היא כוח"