אז בעוד יומיים הבגרות במתמטיקה. הדבר המוכר כסיוט של כל תלמיד.

האמת שאני אוהבת מתמטיקה.

לאורך השנה הציונים שלי קצת שיקפו זאת וקצת לא. רק במתכונות באמת השקעתי. (97 כבוד!)

יש משהו במתמטיקה שנותן לי תחושת סיפוק אדירה.

סוג של אורגזמה כאשר אני מצליחה לפתור תרגיל מורכב.

תחושה עילאית כשהשורש יוצא מספר עגול ויפה.

התסכול בעת הבהייה הממושכת במעגל עם כל מיני קווים עליו, והאופוריה כשנופל לך האסימון.

לגלות שהפיתרון נמצא ממש מתחת לאף.

להיזכר שיש זהות שמתאימה בדיוק לפונקציה הזו.

כשהאינטגרל הוא בעצם הפונקציה הנתונה.

כשהשרטוט יוצא נכון והגיוני.

מחר אקבל את ציון ההגשה, אולי אעדכן P:

מעניין מה אני אגיד אחרי הבגרות.

עד אז, הלכתי ליהנות קצת מתירגולים

806 אני בדרך!

מתוך המתכונת שלי:

איזה מגניבים אתם! מצאתם את השורה הארוכה והסודית שלי שאני כותבת במיוחד בשביל שהעיצוב בבלוג יסתדר לי כמו שאני רוצה. עכשיו אתם יכולים למות בשקט.