אני פשוט שונאת שהיא עושה לי את הקטעים האלה.

מחר יש לה יום הולדת.

היום הלכתי לחבר שלי. הגעתי הבייתה בשבע בערב.

לפני שיצאתי אמרתי לה שכשאחזור אכין רביולי לארוחת ערב (קניתי מוכן, רק להרתיח אותו (על השקית כתוב שהבישול לוקח רק דקה) ולהכין רוטב די פשוט).

כשחזרתי היא עשתה לי פרצופים.

שאלתי אותה אם היא כבר אכלה, היא ענתה שכן.

ואז שאלתי אם לא להכין את הרביולי.

היא אמרה "מה? עכשיו?! כבר מאוחר!"

"למה מאוחר?"
"כבר שמונה!"
"השעה שבע.."
"עדיין! מאד מאוחר"

לא מבינה מה מאוחר בזה. הרבה פעמים היא מכינה ארוחת ערב גם בתשע אפילו. שבע זאת ארוחת הערב הכי מוקדמת שלנו בערך.

והקטע הוא שאני די בטוחה שזה לא באמת השעה שמעצבנת אותה. הרי מה הבעיה עם שבע בערב?

היא פשוט מחפשת על מה לכעוס עליי עכשיו.

על זה שמחר יש לה יום הולדת ולא אמרתי על זה מילה.

זה מחר, לא היום. 

למה היא חושבת שכבר חרצתי את גורל יום ההולדת שלה ככלום גמור?

היא עוד לא ראתה את המקרר שקניתי לה, שיגיע מחר. עטוף בסרט ומקושט בבלונים.