התחשק לי להחליף.

לקח לי יותר מ-4 שעות ברציפות.

השיחות האלה.

לשבת במטבח ולהיכנס לעבר שלא הכרתי, לשמוע דברים שלא חשבתי ולא ציפיתי לשמוע.

בעיקר לא ממנה.

איכשהו זה תמיד קורה.

זה מתחיל בשיחה רגילה, ואז הנושא הזה עולה.

והיא מדברת ומדברת ומדברת, נותנת משפט סיכום, לוקחת נשימה קצרה, ומוסיפה עוד. מחלקת לפסקות.

והיא מוציאה הכל ואומרת כל מה שעולה בראש, כאילו אני הבלוג שלה, היומן הפרטי שלה.

אני זוכרת שלפני כמה שנים מצאתי בארון שלי מחברת קטנה עם דפים צהובים והכתב שלה. היא כתבה שם כל יום.

אני לא זוכרת מה היא כתבה, אבל אני פשוט זוכרת מה חשבתי והרגשתי באותו הרגע. לא אהבתי את זה.

ואני מקשיבה, ומדמיינת, וסופגת, ועוצרת את הדמעות.

היום כבר לא יכלתי.

"את בוכה?"

"מה.. לא"

"יש לך דמעות בעיניים.."

*פורצת בבכי*

"למה את בוכה?"

"אני לא מסוגלת לשמוע את כל זה"

זה שובר אותי לראות אותה נשברת.

בסוף ישבנו שתינו בוכות.

סיימנו בחיבוק.

וול, אתמול הייתה לי הפסקת חשמל למשך שעתיים. חיש מהר הדלקתי נרות, ואז בא החוש היצירתי שלי (לא היה לי משהו יותר טוב לעשות) והתחלתי לצלם את הנרות. אז יש הרבה תמונות :)

*לא ערכתי את התמונות בפוטושופ, רק הקטנתי וחתמתי.

וזהו להיום :)