http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-2e5f9a132fb9531018.htm&partner=homepage_jumbo

"אחרי שנים בהן סבלו רבים מתושבי תל אביב החילונים מהעדר תחבורה ציבורית בשבת, בקרוב המציאות צפויה להשתנות: חברי מועצת העיר אישרו הערב את הפעלתה של התחבורה הציבורית בימי שבת, וכעת האישור עובר למשרד התחבורה."

ראיתי את הכתבה הזו אתמול בדף הפייסבוק של מאקו.

273 תגובות עד כה, רובן בנוסח "גועל נפש, זאת מדינה יהודית, איך אתם לא מתביישים לחלל את השבת".

והיו גם תגובות יותר מוגזמות בסגנון-

ועל התגובה הזו עניתי-

אמנם מעטים רשמו (וצדקו) שזה מעולה לאור הרוב החילוני שיש לנו במדינה.

אמנם גם להם ענו-

ובכן, נכון, אני מודעת לסקר הזה שפורסם לפני פחות מחודש. אבל שאלת הסקר הייתה "האם אתם מאמינים באלוהים?", ו80% ענו שכן, 20% לא. אבל זה לא מה שקובע אם האנשים חילוניים או לא, אם האנשים נוסעים בשבת או לא. אמנם זה הגיוני שה-20% הלא מאמינים נוסעים בשבת, אבל זה לא בהכרח שכל ה-80% המאמינים לא נוסעים בשבת.

לכן זה לא הסקר הנכון שצריך להשתמש בו כדי למחות על הצעתה של עיריית ת"א.

הסקר הנכון והרלוונטי לענייננו הוא זה- http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1202208

מן הסקר עולה ש42% מאוכלוסיית היהודים בישראל הם חילוניים, כלומר, 42% שבטוח נוסעים בשבת. זה כבר יותר מהסכום של אלו שהגדירו את עצמם חרדיים (8%), דתיים (12%) ומסורתיים-דתיים (13%) ביחד! (למתקשים שבינינו, זה יוצא 33%).
וכמובן שיש את ה25% הנוספים שהגדירו עצמם כמסורתיים לא כל כך דתיים, ואלו, אני מניחה שברובם (ואני יכולה להעיד על מכרים ואפילו על אמי) נוסעים בשבת. כך שגם את ה25% אתם יכולים להוסיף ל42% החילוניים- והנה יצא לנו 67% שנוסעים בשבת. זה כבר יותר ממחצית האוכלוסייה במדינה שלנו. מדהים, לא?

ואם נניח בצד את זה שהרוב הוא חילוני- אף אחד לא מכריח אף אחד אחר לנסוע בשבת! אם אנחנו "נחלל את השבת", אלוהים כבר ידאג להעניש אותנו, אתם לא שליחים שלו שצריכים לבוא ולהטיף לנו שאנחנו לא "יהודיים אמיתיים", בדיוק כמו שאנחנו לא כופים עליכם לנסוע בשבת. ולעומת זאת, אנחנו החילוניים נאלצנו שלא לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת, על אף שרצינו. ומוניות זה יקר.

לסיכום, עיריית ת"א מקבלת צל"ש ממני. עכשיו רצוי ששאר הערים יחכימו ויטיבו לעשות כך גם הן!

ואת הולנטיין שלי ביליתי במיטה בעיקר, עם תה ותרופות.

הייתי אומרת "דווקא ביום הזה?"

אבל בעצם, אני ממש אוהבת את המיטה שלי.

היא תמיד שם בשבילי.

קשה לי לעזוב אותה כל בוקר.

היא חמימה ונעימה, וכשאני עצובה היא מספקת לי כתף (רחבה במיוחד) לבכות עליה.

כל הדיבורים האלה עושים חשק לישון.

אתמול, אמא שלי לא שאלה כלום על התעודה, אף על פי שהעלתי צילום שלה לפייסבוק וקיבלתי 36 לייקים (אחד מאח שלי), גם את זה היא לא ראתה.

בלילה לפני שהלכתי לישון, בעודה ערה, הנחתי את התעודה על השולחן במטבח, בתוך מעטפה סגורה.

בבוקר קמתי לבדוק, המעטפה עדיין הייתה סגורה, וכששאלתי את אמא אם היא ראתה את מה שיש על השולחן היא שאלה "מה יש שם?".

בסופו של דבר היא שמה לב אליה, אמרה כל הכבוד אבל ראיתי במבט שלה כמה שהיא מאוכזבת מהציון בתנ"ך. עדות לכך היא שהיא אמרה "לא נורא".

מחר טיול שנתי לכיתות ז'. אני יוצאת עם פש"צ בתור מש"צית. האמת אני שמחה שיש לי רק פש"צ אחד, אין לי כוח ליותר מזה. סתם יותר מדי.

הקדימו לנו אותה. חכם הבצפר.

בתחילת השנה התערבתי על הצטיינות יתרה. אני שמחה שלפחות קיבלתי הצטיינות. זה היה קשה ממה שחשבתי. אבל כנראה באמת לא התאמצתי מספיק.

במחצית הזו אשקיע הרבה יותר.

בעיקר הציון בתנ"ך הוריד לי. 82. הציון היחיד שקיבלתי מתחת ל90.

הראתי את התעודה למורה לתנ"ך, הוא התפלא ואמר "דווקא בתנ"ך? מה התנ"ך עשה לך רע?" (הוא לא עשה לי רע. סתם אתאיסטית.) ואמרתי לו שבמחצית הזו אשתדל יותר ואשפר את הציונים במקצוע. הוא ענה לי "בעזרת השם". זה הצחיק אותי באותו רגע חחחחח

שיעור לפני קבלת התעודות היה לי שיעור היסטוריה. כשחישבתי לעצמי את הממוצע בהיסטוריה, יצא לי בדיוק 91.5, אז שאלתי את המורה אם הוא עיגל את זה ל91 או 92. הוא ענה לי "עוד רבע שעה את תקבלי את התעודה. שם תיראי". אגב, קיבלתי 95 D:

בשנה שעברה הציון הכי נמוך שלי היה 80. בספורט. השנה קיבלתי בזה 98. (הודות למורה המקסימה שלי, ול14 קילו שנשרו להם במהלך השנה האחרונה)

ולציונים:

תנ"ך- 82

ספרות- 90

עברית- 90

הסטוריה- 95

אזרחות- 95

גאוגרפיה- 90

של"ח- 100

ביולוגיה- 93

פיזיקה- 96

מתמטיקה(הקבצת מצטיינים)- 92

אנגלית- 92

ערבית- 98

ספורט- 98

ממוצע 93.1. (בלי תנ"ך זה 94!)

אני מסוגלת ליותר מזה.

יאללה. דף חדש. התחלה חדשה. ציונים חדשים. הפעם באמת אשקיע! אני מקווה לפחות. אני מרגישה את זה בוער בי.

בהצלחה לי!