דמיינו שנולד לכם אח.

אז הייתה לכם את ההתלהבות הראשונית בשבוע הראשון וכמובן שסיפרתם לכולם.

אחרי השבוע הזה התחלתם להבין שזה לא עוד צעצוע, זה באמת אח, והוא גר איתכם, אולי אפילו בחדר שלכם, ויש לכם אחריות עליו.

כשההורים עסוקים בשלהם עד השעות המאוחרות, אתם מחליטים לקחת על עצמכם את הטיפול בו. אתם מפחיתים בהגעתכם לתנועת הנוער האהובה עליכם, רק בשביל להיות איתו קצת יותר. אתם מבטלים תכניות ואפילו לומדים למבחן רק אחרי שהוא הולך לישון. אתם מאכילים אותו, מנקים אותו והוא אפילו מחייך כשאתם משחקים איתו. ואתם חייבים להודות שבפעם הראשונה שגרמתם לו לצחוק זה גרם לכם לחייך בחזרה.

אז עובר הזמן, ואתם מתמסרים אליו, מלבישים אותו, מגדלים אותו, אפילו מתחילים ללמד אותו לדבר. אז נכון, בהתחלה זה די קשה ואתם חושבים להשאיר את העבודה הזו להורים, אבל משהו בכם רוצה להיות חלק מהתהליך הזה.

אחרי מאמצים והשקעה, אתם רואים תוצאות- הוא יודע כבר מילה או שתיים, ולמרות שהמטרה שלכם הייתה ללמד אותו את המילים, אתם מרגישים בלב את תחושת הסיפוק על זה שהצלחתם, על זה שזה בזכותכם.

הילד כבר די גדל, אפילו למד ללכת, ואתם מציגים אותו לחברים. החברים מסכימים שהילד מקסים ושהשמירה שלכם עליו עושה לו רק טוב. אך ברגע האמת, כאשר אתם מבקשים ממנו לשמור עליו לרגע, הם לא ממש בקטע.

אתם לוקחים את זה קליל ויודעים שזה לא ימנע מכם להפסיק. אתם פשוט אוהבים אותו, אתם גדלים ביחד איתו, אתם לוקחים אותו לגן ושומעים את כל הסיפורים שלו על החברים החדשים שהכיר.

אתם יודעים שעם כמה שאתם עוזרים לו, זה מספק אתכם הרבה יותר.

עכשיו דמיינו שההורים מחליטים להתגרש, יש מהומות והבית כבר לא נראה כפי שהיה. אתם כבר גדולים אך אחיכם הקטן לא מבין מה הולך, ואיך תסבירו לו?

אמא מוצאת חבר חדש והוא נכנס לגור איתכם בבית. ובאמת שאתם רוצים ומנסים להכיר אותו, אבל לו לא ממש אכפת מכם. לא שהוא מזלזל, לטענתו, אבל ייתכן והוא היה מסתדר גם בלעדיכם. אז אתם מנסים ורוצים להתחבב עליו כדי לסדר את העניינים ולהרגיע את הרוחות. יכול להיות שזה עבד קצת, אולי זה השפיע על דעתו בנוגע אליכם, אך.. מה עם אחיכם הקטן? זה שתלוי במבוגרים ממנו, זה שאינו יכול להבין מה צריך לעשות במצב כזה, מי נגד מי ולמה. ומה החבר החדש של אמא חושב עליו?

אז זהו, שהוא לא אוהב את האופי של האח הקטן ואת החינוך שהוא קיבל. אתם מנסים להסביר לו שזה רק הולך ומשתפר, שהוא עוד קטן ושזה בסדר גמור לגילו. אבל לא משנה כמה תדברו, ה"חבר" כבר החליט שחייב שינוי וחרץ את גורלו של הילד- החוצה. "זה זמני," הוא אומר, "בינתיים שיישאר אצל האבא שלו. אם ארגיש בחסרונו, ניקח אותו בחזרה". אתם לא יודעים מאיפה הוא הביא את הדברים האלה. הוא חוצפן. באיזו זכות הוא מחליט שהוא מוציא את אחיכם הקטן שגידלתם, מהבית שלכם? האיש הזה, שרק עכשיו הגיע וכבר מעז לחולל מהפכות בחייכם! אתם לא מצליחים לעכל את זה, ושואלים "רגע, ומה אם לא?".

טוב, זו התשובה שאתם לא רוצים לשמוע.

אז ככה, אבל לקחו לי את יהודה וישראל.

#חמישי בבית. מזה כבר הרבה זמן שלא.

וכמה בכיתי.