היום התקשרו אליי ואמרו לי שהתקבלתי לעבוד בחנות ספרי לימוד.

האמת? הופתעתי.

כשהגעתי לריאיון ראיתי שעל הדלת הודבק דף ובו כל שמות האנשים שקבעו ריאיון + שעות הריאיונות. לכל ריאיון הקציבו 5 דקות בדיוק.

שמחתי שבמקרה הספקתי להגיע דקה לפני שעת הריאיון שלי, אך המרואיינת שהייתה לפניי גנבה 2 דקות מזמני. 40% מזמני. מה שהותיר לי 3 דקות בלבד.

נכנסתי וחייכתי, "שלום". המראיינת שמה לב לשעה וניסתה להזדרז. "גיל? תיכון? עבודות קודמות?". טכני לגמרי. "איך את עובדת תחת לחץ?" 
"כנראה שאפילו טוב יותר מאשר בזמן חופשי". נתנה פרטים על העבודה. משמרת כל יום, שכר מינימום. תכל'ס לא ציפיתי ליותר מזה.

-"יש לך הערות כלשהן לסיום?"

-"כן. אני יכולה לעבוד רק במשמרות בוקר"

-"זה מה שכולם רוצים. זה נורא בעייתי."

-"אני עובדת בעבודה נוספת ואני לא מתכוונת לוותר עליה. אם לא תהיה אפשרות שאקבל רק משמרות בוקר, אני מעדיפה שלא תעסיקו אותי בכלל."

-"אוקיי. רשמתי לעצמי."

כבר הכנתי את עצמי לקבל את ה"לא". כבר שכנעתי את עצמי שזה עדיף שלא אעבוד שם בכלל, מאשר שאעבוד שם במקום בעבודה הנוכחית וארוויח פחות. זה לא משתלם.

בסוף קיבלתי "כן".

מה שאומר שזו הולכת להיות השיגרה של החופש שלי:

בוקר: עבודה בחנות ספרים.

ערב: עבודה בסקרים טלפוניים.

בזמן הפנוי: שיעורים פרטיים- 3 פעמים בשבוע.

וכל זה בשביל לממן לעצמי שיעורי נהיגה בחופש.

שכנראה לא יהיה לי זמן לקחת אותם בכלל.