כשהקסדות לראשנו והווסטים עלינו, כשגשם חזק ניתך על האוהל המאיים לעוף ממקומו מהרוח החזקה.
כאשר האוהל התפרק מכובד המים, הברד והרוח, ואיתו רוח המלחמה וההשרדות שלנו נקרעה מפאת חוסר האוכל והשינה ידענו שבקרוב נצטרך לקום,ניסינו לישון.
לאחר זמן שלא ידענו אותו בגלל ששעונים זה דבר אסור, העירו אותנו יריות באוויר, הפקדוה נשמעה חדה וקצרה, וגברה במשמעותה על כל תנאי מזג האוויר.
"קפלו אתהמחנה תיקים עליכם עוברים מקום", תוך 5 דקות רטובים מזיעה ומגשם תיקים של 20 קילו היו עלינו ואנחנו טיפסנו הר בשיפוע שלא יבייש את מתפסי הר צבי וקלת נמרוד, למקום אחד, פחות חשוף, שנוכל להתגונן מהתקפות, הגענו לשם והקמנו אוהלים, ניסינו ללכת לישון...
בבוקר למחרת הודיעו לנו "אין אוכל, בשביל עוד צריך להתגנב ולהשיג אותו", ששת פרוסות הלחם היומיות שלנו היו יקרות לנו מכל, אמצנואת שארית כוחותינו כדי להתגנב ולהשיג אותם. הצלחנו בשימה, עכשיו צריך להשיג מים, מים לשתיה...
זחלנו לאיתנו כדי להגיע למים כל אבן הורגשה היטב בכל חלק מגופנו אבל שממחנו לכאב, כי כל עוד אנחנו מרגישים משהו אנחנו מרגישים טוב.
יריות הפתיעו אותנו, עצרנו במקום כדי שלא יגלו אתנו, שלא ירו עלינו, לקחנו את המים וברחנו משם...
חלק נפצעו, לקחנו אותם על גבינו והמשכנו במסע, בין אם זה בזחילות ובין אם זה בהתגנבות.
הקור היה קשה, והגשם לא הפסיק, הוא איים להציף אותנו וההלכה הפכה להיות קשה, רצינו רק לחזור, לא משנהלאן, לבסיס, לבין, רק לחזור ולברוח מחוסר היכולת שנו לזוז, לאכול, לשתות.
וזה היה רק יום אחד מתוך שבוע.
ואז זה הגיע, היינו במצב המושלם, קמתי וצעקתי "אויב מלפנים קדימה להסתער!" אני והחוליה שליקמנו וירינו תפנו והשתלטנו על ההר, וזה לקח רק חצי שעה, קיבלנו משימה חדשה והלכנו לכיוונה כל הדרך פסוקי בראשית התנגנו לי בראש:
"הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחט כל בשר אשר בוא רוח חים מתחת השמים, כל אשר בארץ יגווע ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה..... ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו... שופך דם האדם והאדם דמו ישפך"
המשפט האחרון התנגן לי שוב ושוב בראש ותהיתי דמו של מי יישפך, מי יקבל את הכדור הראשון ויותר חשוב מזה, מי יקבל את האחרון?
מי יחזור ברגליים כושלות ורועדות ומי יחזור בארון.
הגענו אל היעד הראשון, היעד בוא אמרו לנו: "מעכשיו אתם כפיר, מעכשיו אתם חרוב." מילים שבאו עם דבר ממשי, עם תג היחידה ועם כיסוי הדיסקית, לפתע השמיים התבהרו, הגענו ליעד הראשון, המשכנו לזחול עם ידינו כי רגלינו לא יכלו לעוד, הלאה אל היעד הבא
כינוי:
Danoliel
בבלוג זה
בכל הבלוגים
