מאז שהייתי קטן קראתי את הספר הזה שמסופר על ההוא שמאוהב בהיא וכל המערכת יחסים שלהם, סיפור שפרוש על 18 ספרים, 9 מהצד שלו ו9 מהצד שלה, סיפור אהבה קלאסי אפשר לומר אבל מתייחס לדברים קצת שונה.
וחשבתי על אותה אחת שהוא מאוהב בה, איזה כיף להיות מאוהב לא? הכל רע אבל הכל טוב או כמו שהיא אומרת "הכל דבש" כלומר הכל מתוק אבל עוד קצת זה יפסיק להיות מתוק ויתחיל להיות מגעיל כיאין מה לעשות דבש ממצא עצמו דיי מהר.
או לפחות ככה אני רואה את זה.
היא יפיפיה, שיער שחור קלוע ב2 צמות שאני כלכך אוהב, חולצה לבנה אדוקה ומכנסי ג'ינס שיושבים בדיוק, כלכך פשוטה וכלכך יפה הייתה שזה לא נתפס.
היא מדהימה, עם הגובה הבדיוק נכון שלה והשיער השטני עם הסוג סרט הדק-דק הזה בשיער שמשווה לה מראה מיוחד,מחבר אותה לטבע ועם זאת משאיר אותה מולי מציאותית ואמיתית.
היא ראויה להערצה, ההיא המטולטלת שחיה חים שככל שהם רגילים יותר ככה הם מלאי הרפתקאות וסיבוכים, בדיוק במידה הנכונה.
היא לא מהעולם הזה,ההיא הבנאלית הבלונדינית עם העיניים כחולות שמתחננות לקצת חברה,ומוכנות לתת הכל, לפעמים יותר מידי בשביל זה.
איזה כיף זה להיות מאוהב, באחת או בכמה,בכל העולם ואולי קצת בעצמך, זה בטח כיף...
מעניין אותי מה ההרגשה...
החיים זורמים בצורה נכונה, טוב עם החברים,טוב במשפחה, טוב בצבא ובקורס מ"כים, אבל משהו פשוט מרגיש לא נכון, כאלו בא לך רק לבכות כל הזמן ולשחרר, אבל אתה לא יודע מה או למה, לשחרר את מי או את מה.
מכירים את זה שפתאום אתם מסתכלים על משהו ויש לו סדק ואתם לא מבינים מאיפה ומנסים להזכר ועדיין לא מצליח? זאת ההרגשה, רק שהסדק הזה הוא שבר.
כינוי:
Danoliel
בבלוג זה
בכל הבלוגים
