בבלוגים הקודמים שלי עשיתי את הטריק הזה מספר פעמים - הקמתי במה פתוחה לשאלות. כל אחד יכל לשאול באופן חופשי ביותר כל מה שרצה, כמובן בגבולות הטעם הטוב ומבלי לדרוש ממני לחשוף את מס' חשבון הבנק או את המשקל המדויק שלי, ואני השתדלתי לענות. ראיתי את הבמות האלה גם בבלוגים אחרים, בעיקר לאחרונה. ומה אני אגיד, לדעתי זו דרך מעולה להכיר קצת יותר את מי שנמצא מעברו השני של המסך, את האוחז במקלדת, את היצור הלא באמת מוגדר הזה הקרואי - בעל הבלוג.

אבל משהו אומר לי שאם אקים במה כזו כאן, זה לא יעבוד.

כבר אין לי קהל של ממש ואני בספק שלמישהו יש בכלל חשק לשאול אותי משהו.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא באה בטענות.

סתם סוקרת את המצב.

עריכה נוספת:

למרות שזה היה פוסט של תהיות, מעין "מה אם" ולא יותר מכך, קיבלתי כמה שאלות. למרות שבפועל בכלל לא הזמנתי את הקהל, שמסתבר וקיים (אוהבת אותכם!!!), להציג בפני כאלה.

אבל אני זורמת.

ו... כפרה עליכם.