למה אני לא כותבת עליך?

זו שאלה מאוד טובה, טובה מאוד אפילו, אבל גם מאותו סוג שאלות להן אין לי כל תשובה. כי זה קשה? כי זה מוזר? כי קיים סיכוי שתראה את זה ותקרא את זה? ואולי תבין לא נכון? ועוד טונה של "אוליים" כאלה ואחרים? כי למרות שאני מרגישה שאני מכירה אותך כבר נצח שלם, אומנם נצח קטן מאוד ואישי למדי, בפועל זה לא כך ואסור לי להסתמך על כך שתדע בין אלו שורות לקרוא ובין אלו אין דבר וחצי דבר שנרמז או משתקף. כי... כי אני באמת לא יודע למה אני לא כותבת עליך.

קצת מוזר בעיני הרעיון הזה של להציג אותך כאן בפני כול. זה די אבסורדי, אחרי הכל אני מציגה כאן כל כך הרבה מעצמי, מהחיים שחייתי בעבר, שאני חייה כרגע ושאני מקווה לחיות בעתיד. אני מציגה כאן רבדים כל כך אישיים, שחושפים אותי עד לעירום נפשי, מאפשרת לכול מי שרק רוצה בכך הצצה אל אותם הדברים, הרעיונות והמחשבות שמתרוצצים אצלי בראש. ואתה חלק מהחיים האלה. אז למה לא? אני באמת לא יודעת...

אהההה!

אפס מחשבות קוהרנטיות.

בלגן אחד גדול בראש.

פרפרים בבטן.