לפני כעשור, אי-שם בשיא הטינייג'ריות שלי, בדומה לטינייג'ריות רבות אחרות באותה תקופה הייתי מכורה לשאלונים. תענה על כמה שאלות חסרות, קשר, פשר והיגיון ממשי ותראה אם יצאת חתול, תפוז או הארי פוטר. אחד מאותם שאלונים, ועניתי על מאות כאלה, היה שאלון על מאכלים. מילאתי את השאלון במפגש בנות קטן, על צ'יפס וסיגריות גנובות מההורים. מסיבה לא מובנת כלשהי יצאתי "שוקולד מריר". כולן סביבי ציחקקו ואמרו שזה מתאים לי, "פשוט תפור עלי".

אז לא הסכמתי. היום, לעומת זאת, אני מסכימה.

אני שוקולד מריר.

90% קקאו ותוספת של גרידת תפוז.

משהו עם טעם יחודי, לא מתוק לחלוטין למרות היותו קינוח, אולי אפילו איכותי ועם תוספת קטנה של משהו מעבר. מתאים לי להיות מתוקה-מרירה בניחוח הדרים. לא משהו שיווקי וזול, אך בכל זאת נגיש, אם כי נבחר בעיקר על ידי אלה להם טעם ספציפי. כמו כולם, אבל עם טוויסט אישי קטן, מוזרות קלה ספק בולטת לעין, אך בהחלט מורגשת. וצינית, כמובן גם צינית. לא מרירה ממש, אבל עם קמצוץ של הומור שחור, טיפטיפה ממש על קצה הלשון.

אז הנה, שלום ונעים מאוד, אני שוקולד מריר.

;)

 נ.ב

תודה לכל מי שענה על השאלה מהפוסט הקודם.