אני יודעת שהשנה נגמרת כשהקיץ נגמר, כאשר הלילות הופכים לקרירים יותר למרות שהימים עדיין מתאפיינים בחום אך בקושי נסבל, כשיש כבר צורך להדליק את הדוד החשמלי לפני המקלחת בערב או מוקדם בבוקר אבל כבר אין את הצורך להדליק את המזגן בלילות.

אני יודעת שהשנה מגיעה לקצה כאשר אני מתחילה להתעורר מסיבה לא ברורה בשעות מגוחכות כמו 4 לפנות בוקר, כשמשהו בפנים מתחיל לרטוט ולהתרגש בפתאומיות וכשאני מרגישה עצבות מתוקה-מרירה שמאפיינת כול סוף וכול התחלה חדשה בחיי.

אני יודעת שהשנה נגמרת כאשר המוח מתחיל לעשות מעצמו רשימות של הספקים - אילו ספרים קראתי, מה למדתי, מה יצרתי בעצמי, איפה הייתי. כשהאינטואיציה שלי מתחדדת, כשאני מתחילה לחלום על בני משפחה שכבר אינם כאן, כאשר הסתיו מורגש במלואו בנפש גם אם לא בטמפרטורות.

אני יודעת שזה סופה של שנה אחת וראשיתה של אחרת כאשר הסוּפרים מתמלאים במבצעי חג, כשבכל פינה אפשר לראות רימונים, תפוחים, דבש ואריזות שי. כאשר יש צורך לארוז מתנות, לכתוב ברכות ולא לשכוח אף אדם חשוב בסבב האיחולים. כאשר יש צורך להשיג לוח שנה חדש, לסגור קצוות ישנים.

כך אני יודעת שהשנה נגמרת.

ואתם?

אגב, מעצבי הלוגו של Google הצליחו לשעשע אותי כיום כהוגן, וזה למה:

Live long and prosper, you crazy monkeys. Live long and prosper.