יש דברים שקשה להבין.
כמו...
איך נוצר קשר?
איך מוצאים חבר/ה הכי טוב/ה?
איך מנתקים קשר?
איך מאבדים חבר/ה הכי טוב/ה?
איך מתאהבים?
קשה לדעת.
יש כאלה שיאמרו שזה ניצוץ.
יש כאלה שיאמרו שזה לוקח שנים.
יש כאלה שיאמרו שאין דבר כזה.
ויש את החכמים שיגידו: חבר הוא אויב שעדיין לא תקף.
ויש לציין, שהחכמים שבינינו צודקים. גם אם הם שולפים קלישאות מה"חכם סיני" בפייסבוק. קלישאות זה הדברים הכי נכונים העולם.
כי הם דברים שמבוססים על ניסיון חיים. גם אם לנו זה נראה שזה סתם דפוק.
וחבל.
חבל שאנשים לא מסוגלים להקשיב.
חבל שאנשים לא יודעים מה לומר ברגעים הכי קריטיים בחיים.
חבל על הכל.
חבל על החיים שלנו. שאנחנו ממלאים בריקנות. בואקום.
ואז, אחרי שהלב נשבר, יש חור שחור וגדול. עמוק בפנים. שאוכל אותך. שנושך ונוגס. אבל אתה לא נעלם. רק ממשיך לסבול עוד ועוד נשיכות.
חורים שחורים הם דברים מרתקים. לא כשהם נמצאים במקום הלב שלך. לא כשהם ההרגשה המגעילה הזאת.
ואני הולכת והולכת והולכת. לשום מקום. לחלל שהיה פעם הלב שלי.
ואז במקלחת, אני נשארת שעות. ומשפשפת ומסבנת. שכל הלכלוך ירד ממני.
וזה לא מצליח.
ואני שוב ננשכת. ושוב החור השחור גדל.
אבל כבר אין לב בשביל לשבור.
יש רק רסיס קטן שעוד נשאר שם.
רסיס קטן של תקווה.
חלון קטן של אור בתוך כל השחור.
שעוד מעט, גם התריסים שלו ייסגרו.
ואז כבר לא יהיה אור.
יש רק חלל.
חלל ריק.
P.W.G
בגרסה המבואסת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Proud Weasley Girl :)