טוב... אז עבר מלא מלא זמן מאז שכתבתי...
אתמול אחת המורות צעקה עלי.אבל ממש צעקה. זה כאב לי באוזנים.
אני כל כך כעסתי ונעלבתי, הרגשתי את הדם זורם ואת פעימות הלב.
התאמצתי לא לבכות מולה.אני לא אתן לה את ה..אושר.. אם זה מה שזה, לראות אותי בוכה.
ליד ההורים שלי היא נורא נחמדה, ומחמיאה לי כל הזמן.
שקרנית. תועבה.
אין לה שום זכות לחיות כשהיא עושה את זה לילדים.(למרות שאני כבר לא ילדה- אבל אין לי מילה אחת שמתאימה)
לא רק לי, לכולם היא עושה את זה.אין יום שהיא לא כועסת וצורחת בכל המסדרון.
אלא אם היא צרודה.
אמא שלי לא ממש האמינה לי כשסיפרתי לה על זה.כשסיפרתי מה קרה לי(כי אנשים ראו אותי בוכה אחרי זה..) כולם תמכו בי וזה, ורק היא מתחילה "לנתח" את המצב. היא שואלת אותי מה שאמת קרה ואם למורה היה הצדקה לצעוק עלי.
לא !!!
אין לה שום הצדקה !!!! היא סתם היתה זונה בת זונה שבמחזור כל השנה.
והיא שאלה אותי מה אני יכולה להסיק מזה.
מה אני כבר פאקינג יכולה להסיק מזה ?! שהיא מטורפת ?! את זה אני יודעת מכיתה ז' !!
והיום היה לי מפמ"ר במתמטיקה... לא היה כל כך קשה.. אבל היה נוסחה ששכחתי אז לא יכולתי לענות על שאלה :|
אין לי כוח עוד אז הלכתי לישון..
ביי אנשים שלא קוראים ולא אכפת להם.. (אני כותבת פה סתם בשביל עצמי..)