"This is true love - you think this happens every day? "

   נורא בא לי לכתוב על הסרט הזה, אבל כל מה שאגיד עליו פשוט יהרוס. זה סרט שכמויות הקסם בו כה רבות עד שלא ניתן לתארן במילים. 24 שנים לאחר שנוצר, הוא נחשב עדיין לאחד הסרטים הרומנטיים, הקסומים והטובים שנוצרו.
   רוב ריינר כתב תסריט יפהפה - האיזון המושלם בין רומנטיקה לבנות לבין הרפתקאות לבנים. רובין רייט-פן הייתה הנסיכה המושלמת: יפהפייה, אצילית, בעלת עקרונות. קארי אלווס היה חצוף, חתיך, השילוב המושלם בין הפיראט האיום רוברטס לבין נער האורוות הרגיש.
כל כך הרבה חלומות נרקמו בעקבות הסרט הזה - חלומות על אהבה אמיתית, ועל גבר, mostly dead, שקם לחיים בשבילך - הנסיכה שלו - ונלחם עליה. איפה ישנם עוד אנשים...
   בכל פעם שאני צופה בסרט, אני חוזרת לילדותי. לא רק משום הרוח הנוסטלגית השורה עליי, אלא גם כי רק אז יכולתי להאמין באהבה כזו: שמלאה בקסם, הרפתקאות, מרטיטת לבבות. רוב ריינר יצר את סיפור האהבה המושלם ורק בגיל שש יכולתי להאמין בזה. השנים חלפו, השריונות צמחו והציניות התפתחה - אבל כשאני רוצה להסיר את כל אלה, כשאני רוצה לחזור אחורה ולהחזיר לעצמי נאיביות ותמימות שמזמן אבדו - אני מדלקמת עם הנסיכה נורית: "הב לי את כד המים הזה, נער אורוות"