נעלמתי,מצטערת החופש אולי הסיח את דעתי הפוסט הקודם שלי נראה לי כ"כ רחוק מהמצב שלי היום.
נכנסתי לכל הבלוגים הקבועים שלי אבל משום מה לא מצאתי מה להגיד.
החופש עובר מדהים המון חברים,יציאות בלילה ופשוט כיף,בלי דרמות מיותרות רק חיים קלים.
אני חושבת שהכל מתחיל להסתדר ואני מקווה שיב תהיה שנה מעולה.
כנראה שלא הייתי מעדכנת לפחות עד שנת הלימודים אבל היום קרה משהו שבאמת הרג חלק קטן בתוכי.
דודה שלי אישה מקסימה בת 42 גרה בבית שכור ביישוב במרכז הארץ,היא חיה שם בלי משפחה אין לה בעל או ילדים.
היא רוצה ילדים זאת המשאלה הכי גדולה שלה,אבל כנראה שלא יהיו לה וזה הדבר הכי עצוב בעולם.
היא לא ממש הסתדרה בחיים הרבה סיבוכים,עסקים שכשלו,חוסר יכולת ללמוד.
חיים קשים שמלאים בצער ועצב.
היו לה (זה קשה לכתוב היו כי אני לא מאמינה שכבר אין לה) שני כלבים מקסימים בן ובת.
היא הייתה קשורה אליהם כמו ילדים,נסענו לנופש וחצי נופש היא הייתה עסוקה בלהתגעגע ולדאוג.
בחיים שלי לא ראיתי אהבה כזאת לבעל חיים,היא אוהבת אותם כמו ילדים.
כי מה לעשות אין לה ילדים והם הילדים שלה.
היא עברה דברים קשים והם עזרו לה לעבור אותם.
היא גרה ביישוב שמלא בבתי כנסת,באנשים מאמינים.
אבל האמונה שלהם לא שווה כלום,הם האנשים הכי מגיעילים שיכולים להיות.
הם איימו עליה במשך זמן רב שהם ישרפו לה את הבית ויהרגו לה את הכלבים.
הסיבה היא שהם מסתובבים ביישוב לפעמים (כל הכלבים מסתובבים שם חפשי אבל זה ישוב של כמה משפחות וותיקות ומאוחדות סוג של מאפיה) וגם כי היא מדליקה אש בשבת וזה ישוב דתי.
פעם הם כמעט שרפו לה את הבית,זה בסוף נמנע.
אין לה כושר שיפוט אז היא לא עזבה.
היא אמרה שלא צריך להתקפל שהם לא יעשו כלום.
לפני חצי שעה אמא שלי אמרה לי שהרעילו לה את הכלבים.
בכיתי ולא כי אני ממש אוהבת את הכלבים האלה (אוהבת אבל לא בטירוף)
בכיתי כי אני מרגישה שעכשיו אין לה שום דבר לחיות בשבילו.
הם לא היו רק הכלבים שלה הם היו הילדים שלה,המשפחה,המקום הבטוח,הדברים האלה שתמיד יאהובו אותה לא משנה כמה כולם יעזבו אותה.
שאם הייתי היא,הייתי מתאבדת.
עכשיו היא לגמרי לבד.
אני רגילה לשמוע על רוע בהקשר של נאצים,רוצחים ואנסים.
אבל היום הבנתי שרוע אמיתי זה רוע שגורם לאנשים להרעיל שני כלבים שלא עשו להם כלום.
אני בדרך כלל אדישה לרוע של אנשים אבל שזה ככה אני לא אדישה.
כי על נאצים,ומחבלים אפשר להגיד שזאת אידיאולוגיה,חיים קשים,נואשות וטירוף.
ורוצחים ואנסים הם חולי נפש.
אבל ביישוב קטן במרכז הארץ,עשר דקות מהעיר שלי רצחו שני כלבים וזה באמת רוע.
אני מנסה לחשוב על מילים על מנת לתאר את גודל האסון,הכאב אבל אין לי.
פשוט בא לי שהטיל האירני יפול פה עכשיו ויהרוג את כולם כי לאנשים כאלה לא מגיע לחיות.
זה הכלב הזכר קוראים לו מקס,הוא לא יכל לזוז בלעדיה אני זוכרת שהיינו הולכים לטייל איתם הוא היה נצמד אליה,כמו ילד שרוצה את ההגנה של אמא שלו.
וזאת הכלבה השניה ג'ני,מקסימה,לא מצאתי תמונה יותר טובה שלה,שתמחיש כמה יפה היא הייתה.
אני אתגעגע אליהם....
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
