המרכיב החשוב והיקר ביותר בימינו, בניגוד לכל הדעות, זהו הזמן.
זמן זה דבר כל כך יקר וכל כך מיוחד שאתה צריך להיות בן אדם באמת מיוחד כדי שמישהו יקדיש לך אותו, ובעזרתו ניתן לדעת עד כמה אתה באמת חשוב.
אני כל פעם מחדש מגלה, שאני פשוט לא חשובה.
לבוא לחברות שלי ולהתחנן שנעשה משו ביחד כי לא ראיתי אותן מלא זמן ולקבל תשובה "אין לי זמן", יכול לפגוע בך באיזהשהיא דרך כשאתה מבין שלבנאדם יכול להיות זמן, הוא פשוט לא מעוניין להקדיש לך אותו.
ולמען האמת, כשאחת מהן הביאה לי את התירוץ של "אין לי זמן כי אני לומדת" הייתי מאמינה אם היא לא הייתה מקבלת 34 בכל מבחן.
כל זה מוציא לי כל פעם מחדש את החשק לצאת ולעשות משו וגורם לי לתהות מה עשיתי שלא מגיע לי קצת זמן? אם אני יודעת לסדר את הזמן שלי נכון ומצליחה לתת לכל אחד את הזמן שמגיע לו, למה שאנשים אחרים לא יוכלו לעשות את זה?
זה פוגע, זה מעצבן, וזה חייב להפסק.
אי אפשר לתת לבנאדם תחושה שאכפת לך ממנו אבל כל פעם שהוא ניגש אלייך להגיד לו "אין לי זמן אלייך". זה אפילו קצת צבוע מבחינתי.
הכל עניין של סדרי עדיפויות בתכלס, ואולי זה כואב, אבל נחמד לגלות איפה אני מצאת בסדרי העדיפויות של כל אחד מהאנשים האלה שאני יודעת שיש להם, אבל תמיד תמיד תמיד אין להם זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
little sunshine.