"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון."

המרחק בין מניה למנלכוליה נראה קרוב מדי.

היצר הרע שב לבקר. 

מן מכר קרוב-רחוק,
מהסוג שמנשק אותך ואז צובט לך בלחיים.

שום קומה לא גבוהה מדי,

אין כזה דבר כדור אחד יותר מדי.

אנחנו כלכך סופיים,

והמודעות לזה לא מועילה לנו,

רק עושה אותנו יותר סופיים.

אני גוף, אני בשר, אני ורידים,

אני מחשבה אחת גדולה שרוצה להיות שמחה,

אין סופית. 

הקור נגע בי בדיוק איפה שאת , אתמול בערב. 

כילה את החום והאהבה שהיו שמורים בו 

או אולי חידד אותם, לא החלטתי. 

את והרוח אותה הישות יקירתי. 

את חופשיה כמו הרוח, 

אבל לא באמת; כבולה לתחזיות,לעננים. 

את חופשיה אך ניתנת לניצול. 

גם את הרוח בני האדם מנצלים לטובתם.כמה חבל. 

את והרוח אותה הישות יקירתי, 

מפיחה חיים באנשים כמו שהרוח מפיחה בעלים שכבר מתו 

ועפים רק בזכות אותה הרוח שמזיזה אותם ממקום למקום. 

את והרוח אותה הישות יקירתי, 
נותנת לי משמעות, מעניקה לי מחשבה.  

קרני השמש מאירות ומחממות את כל איבריי. 

מבהירה, מטהרת, עוברת דרך העשן הסבוך שיוצא מפי, 

עושה הכל קצת יותר ברור. 

כדור הקסם איבד קצת מהמגיות שהייתה חבויה בו בשנה וחצי האחרונות, 

לפחות עד שאלך ואחפש לי חומרים משמחים אחרים,
אצטרך ללמוד את הקולות הרעים שבראשי. 
לבד. אני והשמש.