קקה.. אני שונאת שזה קורה...

אוף נמאס לי.. זה כל פעם קורה מחדש... והקטע.. שזה כבר קרה איתו!! למה אני חוזרת על עצמי?!

היה מוי כיף במפגש...

היינו יותר מ-10 אנשים!! אני גאה בנו..

אבל לא לשם כך אני מעדכנת.. אני רוצה לספר לכם מה שקרה אחרי המפגש...

נתחיל מזה שישבתי במעבר ברכבת אבל זה לא כזה נורא..

אני יורדת מהרכבת יוצאת מהתחנה והולכת לכיון התחנת אוטובוס לתפוס תפוזית (מונית שרות) עוברת אחת.. מלאה.. טוב נו תהיה עוד אחת..

מגיעה עוד אחת.. יופי, אני כבר מתחילה לתכנן מה נעשה עכשיו.. אין מקום... טוב שיהיה..

עוד אחת... מלאה... טוב מה קורה פה?!

אוטובוס.. יופי הקו שלי.. אבל לא.. שהוא יעצור?! מה פתאום!!

ואז עברו עוד 4 מוניות בהפרש של 10 דקות אחת אחרי השנייה.. וכולן מלאות!!!!!!!!!!!!!

עצבים חטפתי!!!!!!!!!!!!! מה אני בסך הכל רוצה!? להגיע הביתה?!?!!?!

בינתיים התרחקתי מהתחנה כדי לתפוס את התפוזית לפני וככה יהיה מקום..

ואז אני רואה באופק אוטובוס.. קו 53 ישש סוף סוף... רצה רצה רצה קולטת שאני עוד שנייה עפה עם הכפכפים.. מורידה אותם ורצה רצה רצה רצההההההה בסוף אני קולטת ליד את הדס הבת שירות שלנו בביה"ס(היא מכירה אותי כי עשינו ביחד חזרות בהצגה כלשהי) עוצרת את הנהג ברוב טובה ואומרת יאללה תעלי!! :)

התיישבתי באוטובוס שמחה ומאושרת...

ואני הולכת להכנס באמאמא של ראובן (אחראי על התפוזיות..)

טוב ביי..

אוהבת,

מוזרה בדרך מיוחדת..