הרבה נפילות, אבל אני מוצאת את עצמי קמה לאט לאט ונעמדת על הרגליים. נו, שיהיה

הבלוג שלי היה מאד קודר ושיניתי אותו. כי הרגשתי אימואית בכיינית.

לפעמים אין לי כוח לייבב על החיים שלי פה, לפעמים סתם באלי למצוא רגע נחמד ולכתוב עליו. כמו עכשיו.

מחר יהיה לי רגע נחמד. מחר אני הולכת לראות דראג קווינס ולצעוד במצעד הגאווה, בגאווה

למה זה נחמד? כי ההורים שלי הומופובים ולגמרי ניראלי שהם עישנו משהו אז החלטתי לנצל את זה ולבקש אישור נסיעה

בטוח!

אח, אין כמו הידיעה שאני הולכת לפספס שעתיים פיזיקה.

בדרך להיות מרוצה מעצמי