נגד מטוסים.

אהבה. אהבה היא רגש.

יש אנשים שאוהבים כדי לתמוך, יש כאלו שאוהבים בלי שליטה, יש כאלו שאוהבים כדי לקבל רגש חזרה, כדי לקבל ביטחון עצמי.

יש כאלו שלא אוהבים.

אני אוהבת כדי להרגיש.

אהבה היא רגש אנוכי ונאצל בו זמנית,

אתה דואג למישהו ואכפת לך מהזולת, ובאותו הזמן את כופה עליו נוכחות, שבדרך כלל מעיקה, מספק לעצמך תחושה טובה של רגש.

אבל אהבה היא רגש שורף. כזה שמכלה אותך.

וכשמכבים אותה בשברון לבף אתה מרגיש ריק, כי כיבו בתוכך להבה, והיא בערה את שנשאר ממך רק אפר.

אתה יכול לאהוב הרבה דברים-

אתה יכול לאהוב את הקדוש ברוך הוא,

אתה יכול לאהוב את המדינה,

אתה יכול לאהוב דמות מסדרה,

אתה יכול לאהוב דמות מספר,

אתה יכול לאהוב חפץ,

אתה יכול לאהוב מכונית,

אתה יכול לאהוב המון דברים.

אבל שום דבר לא משתווה לרגש לבן אדם חי ונושם.

אהבת אל היא עדינה ורכה, ומתגמלת, ובלתי מושגת ומושגת בו זמנית, ואין בה להט ותשוקה וחום וכאב. יש בה רק ביטחון.

אהבת המדינה היא אהבה שיכולה להיות חמימה ויכולה להיות לוהטת, אתה מסוגל להקריב את חייך למען המדינה, אבל היא גדולה מכדי להכיל אותך.

אתה יכול לאהוב דמות, אבל זו צללית אהבה בלתי מושגת.

אתה יכול לאהוב חפץ, אבל יש בו רק את מרכיב הרכשנות.

אתה יכול לאהוב מכונית, אבל בסופו של דבר תחליף אותה.

אתה יכול לאהוב את עצמך.

אבל רק להתבטל מול מישהו אחר, משהו שבאמת שורף אותך מבפנים, זה רגש מספק באמת.

ושום דבר אחר לא יכול להחליף את הרגש הזה.

כמו שאמר פעם איזה אדם חכם, 'מי שלא אהב אישה לא יכול לדעת אהבת אל'.

אנחנו, בני אדם, בין היצורים היחידם שבאמת מרגישים,

ואני מסתכלת על זה מנקודת מבט סובייקטיבית, כי מעולם לא הייתי תרנגולת או מקק.

אל תפחדו לאהוב, ואל תפחדו מלהישבר.

כי בסופו של דבר-

אנחנו חיים בשיל רגש.

עד כאן לעכשיו, וכבר סיפרתי לכם כמה אני אוהבת תגובות ?

.