נגד מטוסים.

אז במקום ללכת להופע של מוניקה סקס האדירים הלכתי לערב מגמת מוזיקה אצל סול.

האקס שלה היה שם, והחבר הנוכחי, ואני יודעת שאת קוראת בו, זה לא נחמד לבגוד.

היא ביקשה שלא אשמור איתו על קשר, וזה סבבה, כי אני לא ממש מחבבת את האקס ההוא גם ככה. פגשתי גם אקס אחר שלה, מ"ב. שגבה, בפתאומיות.

הכרתי אנשים, המתכונת הרגילה.

בצעד לא צפוי החלטתי להצטרף לחבורה שהלכה לישון אצלה.

היה את החבר הנוכחי, בחור צבא שנרדם מהר, ועוד בחור.

אז הלכנו, הבחור צבא הלך לישון, היא והחבר החליפו רוק, ואני דיברתי עם הבחור השני.

אחרי כוס שוקו וקצת, הלכנו לראות האקסים של החברה שלי- סקוט פילגרים נגד העולם, שד"א, זה סרט גרוע. שאלנו ברוב טובנו את סול והחבר אם הם מעדיפים להחליף רוק בפרטיות בחדר שלה, או בזמן צפיית הסרט, הם החליטו להצטרף לסרט. 

מתקרבים, כי קר. שום דבר.

אחרי זה, בסביבות אחת, הולכים "לישון." לא באמת. ויכוחים על מי מקבל את המזרן הקפיצי, בסופו של דבר זכיתי.

סול והחבר, למרות כל ההצקות והנזיפות, נשארו ביחד בחדרה והמשיכו להחליף רוק, אני שוחחת עם הבחור.

קרבה גופנית, כן ולא.

בשלב מסוים אמרתי "אני משתדלת להימנע מלעשות דברים שאתחרט עליהם בבוקר." ואחרי זה גם הוספתי, "אבל האם באמת אתחרט על זה?"

אני לא בקטע של מערכות יחסים, לא עכשיו. לא מתאים לי.

וגם לא מתאים לי סתם.

כלום לא קרה, השליטה העצמית שלי החזיקה מעמד יפה מאוד.

בשלב מסוים הייתי כל כך עייפה שאמרתי דברים באמת לא הייתי אומרת, דברים שמעולם לא אמרתי בקול, רק כתבתי בבלוג או במסנג'ר, דברים מביכים, דברים של חולשה. הרגשה חלשה ונראיתי ככה, עייפה, חסרת אונים, כמו ילדה קטנה. אני לא אוהבת להרגיש עייפה.

חושבים שאני מלאת שמחת חיים, אבל יש גבול למה שהיפראקטיביות יכולה לטשטש ולהסתיר.

חשפתי פחדים מסוימים שלי.

גם כשאני כותבת על זה הפה שלי מתייבש.

הבחור נחמד ולא מדבר על זה, אני ספק אם פגוש אותו שוב, אולי עדיף שכך.

אני לא מספרת על מה שאני מרגישה, לא בקול. זה מביך.

ואמרתי בכל זאת.

שום דבר לא קרה.

ועכשיו,

היא אצלי, מנמנמת על הספה.

ואני אסתלק לי.

בסופו של דבר כן עשיתי משהו שהתחרטתי עליו, לחשוף מהנפש שלי יותר ממה שרוב האנשים רואים לבחור בערך זר. לא חכם.

עד כאן-

.