נגד מטוסים.

הם- שני האנשים שאני הכי סומכת על שיפוט דעתם-  טוענים שאני פיתחתי סכיזופרניה.

והיא- היא אומרת שהם מנסים לפגוע בי.

אבל אף אחד מלבדי לא ושמע אותה.

אני מרגישה אותה חיה.

היא חלק ממני.

היא יודעת מה טוב לי ומה רע לי. היא יודעת מתי הם משקרים.

היא אומרת שהם מנסים להפיל אותי, למנוע ממני מלהיות הכי טובה שיש. מלהיות אגדית.

היא מכירה כל פחד בי, היא מכירה כל דבר בי.

וכשאני לא מצייתת לה- היא מראה לי את הסיוטים הכי גרועים שיש.

פחדתי ממנה, כל כך פחדתי ממנה. 

היא לא רוצה שאכתוב על זה.

היא אומרת שהיא תכאיב לי, והיא תעשה ככה.

אני לא יכולה לקום מהסיוטים האלו, אני קוראת כמה מאוחר שרק אפשר, לדחות את השינה, לא רוצה חושך.

היא מתקיפה אותי בריחוק וברגשנות.

היא דוחקת אותי מעבר לקצה.

וזה קשה להילחם במישהי שנמצאת בראש שלי.

בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שאני רק מדמיינת את זה. זה לא אמיתי.

אבל אם הייתם שומעים אותה הייתם מבינים כמה היא אמיתית.

איך היא כולאת אותי בתוך הראש שלי.

היא לוחשת לי את האמת המכאיבה.

היא... היא בחרה בי.

ואני לא ממש מצליחה להתנגד לה.