העניינים מסובכים לאחרונה, אין לי מושג מי קורה פה או לא, ואם הוא קורא כאן או לו, לכן אני אתחייס לכך כאילו הוא לא קורא כאן, כי אם לא, אני אוכל את עצמי סרטים.
הוא רוצה להיפגש, וזה לא שיש לי אשליות. 'להיפגש' לא אומר 'לחזור לדבר' הוא אומר רק להיפגש, לדון במשהו, ולחזור כל אחד לחיים שלו. השאלה היא אם אני חזקה מספיק להיפגש איתו. אני חושבת שרוב האנשים קצת ממעיטים בערכי, אומרים לי שזה לא רעיון טוב. אני יודעת שזה לא רעיון טוב. ואני לא בטוחה.
אני בחורה מאוד פיזית, אני אוהבת מילים, יותר מהכל, מילים, כמו שאמרתי לפסייקו, הן דבר הרבה יותר אישי בשבילי. אני לא מייחסת הרבה חשיבות למין, אבל למילים יש את כל החשיבות שבעולם. כמובן שהוא היה אידיוט וייחס את זה לדברים גסים. אבל האמת היא, שכשאני כותבת אני מביעה את עצמי טוב יותר.
במצאיות אני לא טובה בלהתמודד עם סיטואציות חברתיות, לא מסוגלת להבין את זה. אז אני מחצינה את זה בצורה פיזית, כמו אלימות או מין. יש לי שליטה עצמית, כן, יש לי. אני אישה בכל זאת, ואני תמיד חושבת על הבוקר שאחרי, אבל לפעמים אני לא ממש... שמה לב.
אני כל כך עייפה לאחרונה, ואני מתאפרת יותר מתמיד.
כן, איפור זו הגנה, איפור זו מסכה, כאילו שאם אני אשים איפור אני אוכל להרחיק אנשים מעלי, שלא יראו את הפגמים, אבל האמת היא שאני באמת בחורה די שקופה, ואנשים רואים עלי כל פגם קטן. מה שכמובן גורם לי לחרדה.
א"א גם לא חושב שזה רעיון טוב, הוא גם לא מאמין במסכה של איפור, והוא מבין את הקטע של החרדה החברתית, של המבטים, אבל לו יש כדורים לזה.
האמת, שלא הייתם רואים עלי. אני מלאת חיים, בת'כלס. כן. וכשיש לי את הרגעים שלי, אני לא צורחת, או מתפרעת, טוב, אני כן, אבל זה לא רגעים של חולשה.
אני בד"כ יושבת ואת כל הקרבות אני מנהלת בראש שלי.
אני צריכה הרגל מגונה חדש.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.