נגד מטוסים.

אחרי כמעט שנה שלא ראיתי את דניבוי, הוא בא אלי, בהתרעה של רגע. וכמובן שנורא התרגשתי.

אני ודניבוי מדברים המון בסקייפ, על כל מני שטויות, אבל אחד הנושאים העיקריים זה מוזיקה. כל מי שמכיר אותי יודע שנאי לא מוכשרת מוזיקלית- יש לי שמיעה לא רעה, אני שרה גם כן די טוב, אבל לנגן ? פפפ! אני ונגינה לא הולכים משהו.

לעומתי, דניבוי לא שר משהו, אבל הוא מנגן מדהים, בפסנתר וחלילית, וביני לבין דניבוי יש זרימה מוזיקלית ממש טובה.

וכייוון שאין לי לא פסתר, ולא חלילית, הורדתי לטאבלט אפליקציה של פסנתר. לא נשמע בדיוק כמו פסנתר, אבל טוב מספיק.

אז הוא הגיע, ואחרי שהספקתי להתלהב מכמה שהוא גדל ופטפנו קצת, עברנו ישר לסיבה שבגללה רצינו להיפגש- לעבוד על מוזיקה מחוץ לסקייפ.

אז הוא לימד אותי קצת תווים, וכמה שיעורים מקוצרים בתאוריית המוזיקה, הסכמנו שהטאבלט מקולל יהיה, כי הוא מרגיז. למדתי לנגן את פפארצי של ליידי גאגא על פסנתר ונורא התלהבתי מכך.

בנוגע ללשיר את זה- ניגנו את זה בלה במול מז'ור (לא שזה אומר לי הרבה, חוזרת על מילותיו של דניבוי היקר שלי), ומסתבר שזה לא הסולם האידיאלי בשבילי. אז הוא העביר את זה לדו, ובדו אני מצליחה לשיר את זה נפלא.

חוץ מזה, עכשיו על הטאבלט, הוא הקליט שמה יצירה לפסנתר שהוא כתב, היא קצרה, בערך 30 שניות, אבל היא ממש מקסימה, ואנחנו מתכננים לכתוב לה מילים. כשזה יקרה, ננסה להקליט את זה.

 אני לא מאלו שמכריזים שמוזיקה היא חיים, אבל מוזיקה בהחלט מהווה חלק חשוב בחיים שלי. אני אוהבת אותה, אוהבת בלהט, אוהבת ברגש, ואני אפסיק לצטט מהשחף, עד כמה שאני אוהבת את צ'כוב.

אני אוהבת לשיר, ואני אוהבת לדבר, וזה מרגיז את כל הסובבים שלי. אני גם לא מקובעת על סגנון אחד. אם ישאלו אותי, אני אגדיר את עצמי כמטאליסטית, אבל האמת שזה פוזה בדיוק כמ כל פוזה אחרת. אנשים כמובן מזלזלים בזה, כי אני לא מתלבשת כמו 'מטאליסטית', אבל אני לא חושבת שמוזיקה ולבוש הם דברים שצריכים להיות תלויים זה בזה. האמת שאני שומעת גם פופ (בעיקר אלקטרופופ), ישראלי, פולק, קלאסי, קאנטרי, רוק, קור, בלוז וכל מני סגנונות אחרים. זה נורא תלוי במצב רוח.

כרגע אני מאזינה להארד רוק, אתמול האזנתי כל היום לבילויים, שהם ישראלי (ואולי גם קצת פולק) ומי יודע למה אאזין עוד חצי שעה ?

ואני חושבת שבכל מיש אוהב מוזיקה יש חלק קטן בו שרוצה ליצור מוזיקה, לתרום להוויה. וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות עם דניבוי, להכניס משהו ממני לחוויה הזו.  להפסיק להיות צופה, והלתחיל להשתתף.

עד כאן, כי אני חייבת לצלם תמונות בשביל הבוס.

נ.ב: שבוע שני בפעילים! אני בשוק.