נגד מטוסים.

השרביט הגיע עד אליי, תודה לקליציפר, או האול, שדונית האש הקסימה שלי, שזיעזעה את עולמי עם העובדות שלה.  (נו, טוב, לא) ואני נורא מצפה לפגוש אותה !

ואני מאוד מתרגשת !

אז בלי הקדמות מיותרות, הנה עשר העובדות עליי, שקצת דומות זו לזו ונורא רציניות:

1.פרשתי פעמיים מבית ספר. זה לא סוד גדול, אבל זה קרה. בתחילת כיתה י' ובסוף י"א. אין יותר בתי ספר שאליהם אוכל לעבור, ואני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי, זוה משהו שאני מתמודדת איתו יום יום. עשיתי בגרות אחת. את אנגלית שאלון E. ואני גם לא יודעת כמה קיבלתי בה.

2. אני מכורה לאינטרנט.  זה נשמע שולי, וזה נשמע שגרתי. אבל לא. אני יושבת בממוצע 7 שעות כל יום על המחשב וזה עיקר התעסוקה שלי. ואני לא מגזימה בכלל. האינטרנט הוא מרכז החיים שלי, ואני מסוגלת להתנתק ממנו, אבל עם מחשבות טורדניות במיוחד. לפעמים אני לוקחת 'חופשה' שבמהלכה אני לא נוגעת במחשב שבוע. כמנתקים לי את המחשב אני מגיבה בהיסטריה. היער הוא החיים שלי.

3. אני מחוננת. אני מוכשרת באמת, ובהמון תחומים. אני כותבת, ואני שרה, ואני רוקדת, ואני משחקת, ואני יוצרת. אמנם אני לא מעולה ברובם, אבל אני בהחלט מעל המומצע. אני מעל הממוצע ברוב הדברים, וזה הופך אותי למוכשרת. אני חושבת שאפילו מר דארסי וקרוליין בינגלי היו מגדירים אותי כמוכשרת. אולי.האיי קיו שלי עומד על 131,ואני מוגדרת כמחוננת. בתוכנית מחוננים הכרתי את י"ב. יש לי קליטה מהירה. ואני בהחלט חכמה. ואני מתגאה בזה לעיתים קרובות.

4. אני אוטיסטית. זה הפוסט שהוביל אותי למומלצים, ואחד הגילויים המרעישים בחיי. כל הבעיות שלי, ויש הרבה מהן, מסתכבות באוטיזם קל.  PDD. או אספרגר בתפקוד גבוה. זה נותן לי פטור מהצבא והידיעה שכל מה שדפוק אצלי, אי אפשר לסדר עם כמה כדורים, כי פשוט אין לזה תרופה. אין שום תרופה למה שדפוק אצלי, ולפעמים זה גם תירוץ טוב.

5. אני מתווכחת למען הוויכוח בלבד. אחד הקאצ' פרייזס שלי הוא 'אני אישה, אני שומרת לעצמי את הזכות לשנות את דעתי מדי חמש דקות.' בלצד החברים הדתיים שלי אני סוליפיסטית שמתעמתת איתם לגבי הבעיתיות בדת, באלוהים, ובהוגנות שלה ובעל זמניות שלה. בקרב חבריי ההיפים האתאיסטים אני מראה את הצד המאמין שבי ומהללת את נפלאות הדת. כשפאקצות שואלות אותי איזה מוזיקה אני שומעת, אני אומרת שאני מטאליסטית, כשהחברים המטאליסטים שלי, אני אומרת שאני שומעת מה שמתחשק לי ומדברת הברה על פופ ואקטרופופ.

6. אני לקוית למידה בכל צורה מלבד דיסלקציה. אני עם ADHD, דיסגרפיה ודיסקלקוליה, אבל אני לא דיסלקצית. למרות שדיסגרפיה מאוד קרובה לכך. הדיסקוקליה היא בעיקר בחשיבה לוגית והיא הסיבה העיקר שאני מתקשה לעשות חיסור, דיסגרפיה קשורה למוטוריקה העדינה, ולכן אני לעולם לא אוכל להיות ציירת מחוננת. בנוסף היא מתבטאת גם במחשב, אבל פחות. למשל אני לא שולטת בכך שאני כותבת שוחכת במקום שוכחת, האותיות פשוט לא מסתדרות יל טוב במוך, הן מתחלופת, או שהן מדלגות. הנה, מאוחרה יש עוד דוגמה. כתבת יל במקום לי.ADHD זה כמובן הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות והסיבה שבגללה אני בולעדת כדורים מכיתה ב'. אני ללא ריטלין כבר שנתיים.

7. פעם ידעתי לנווט. כשהייתי קטנה זכיתי בתחרויות ניווט 3 פעמים, ופעמיים במקום השני. אז היה יום ניוט של המילואים של אבא, ואני והוא תמיד היינו מגיעים ראשונים. ידעתי לנווט לפי השמש, מצפן, מפה וכוכבים. איפשהו במהלך ההתבגרות זה אבד לי, אבל פעם לא יכלתי ללכת לאיבוד.

8. הפעם הראשונה שניסיתי להתאבד הייתה בגיל 13. ביום הולדת שלי. ואני לא ארחיב על כך.

9. אני בחורה מאוד פיזית ואלימה. במציאות אני לא טובה עם מילים. בעוד שכאן מילים הם הדבר האהוב עלי, ואני מעריצה את המילה הכתובה, במציאות אני סובלת מגמגום כשאני לחוצה, גמגום קל אמנם, אבל עדיין, ואני בחורה מאוד פיזית. אני מעדיפה לחבק מישהו, ולנשק, ולהרביץ, מאשר להביע את רגשותיי במילים. זה פשוט לא מסתדר לי. כשאני אומרת שאני ארביץ לכם, אני כנראה מתכוונת לזה. כשהייתי בכיתה ב' השעו אותי כי שברתי לילדה מהכיתה שן באגרוף. הלכתי גם מכות עם המנהלת ועם אב הבית. בכיתה ו' נתנו לי כדורים לאגרסיביות שלי ומאז אני בקושי מסוגלת לצעוק ולהרביץ, לפחות יחסית לפעם. חפשו את הכדורים אלו, קוןראים להם רספירדל. זוועתי.

10. הקעקוע שלי הוא סוג של ענישה עצמית. האיוקי שמקוקע לי על העורף הוא בהחלט הלקאה עצמית. מעולם לא חשבתיש אעשה קעקוע, והגעתי למקום רע בחיים שלי. ורציתי שליטה על הגוף שלי, אז עשיתי אותו. וזה לא שאני מתחרט, הוא מזכיר לי שיש לי שליטה, והוא מזכיר לי מי שאני. אני קעקעתי את הזהות שלי כעונש שיראו ויראו, למה הפכתם אותי, למה נהפכתי, לאן הדרך שבחרתי הובילה אותי. אולי יבוא היום והוא יהפוך למשהו חיובי. הוא כאב, והוא סימן אותי לנצח בתור איוקי. מגיל 11, זה מה שאני, ולא חשבתי שיש דבר הולם יותר בעולם לקעקע על עצמי.

זהו זה. הכל אמת. אולי קצת חוזר על עצמו.

ואת השרביט אני מעבירה הלאה:

1. למשועממת כי היא נורא רוצה, ואני מקווה שהיא תכתוב דברים גסים.

2. לאיש בשחור, שאני בטוחה שיכתוב על הפסיכיאטר והחברה.

3.ולי"ב, שהיא הבסט פרינד שלי ואני בספק אם היא תוכל לכתוב משהו שיפתיע אותי.

מפתיע שכל מי שהעברתי אליו את השרביט הוא אנשים שאני מכירה מהמציאות, לא מהאינטרנט. עכשיו ללכת להגיב על מה השגיבו לפוסט תמונות.