נגד מטוסים.

עקשנות של שנה וחצי ואגו בגודל של הטיטאניק הצליח לגרום לעוד גורם לוותר עלייך. נו, את כבר בת 17. ילדה גדולה. והתעקשת.

גם טענות ריקות שלא האמנת בהם חזרת בצייתנות במשך המון זמן. פלא שלא הגעת לשום התקדמות ?

אז... אממ. זהו.

ואת גם לא תגידו שום דבר. כאילו לא אכפת לך.

תמישיכי להירקב.

את חפרת לעצמך את הקבר. את יצרת את התסבוכת. קחי עליה אחראיות.

ולא, את לא הולכת עכשיו להתלונן לי'. הוא האקס שלך. הוא עבר. והוא פה כדי לנטוש אותך שוב. וזה לא משנה, כי את לא הולכת לסמוך עליו.

ואת לא באמת יכולה להתלונן לאף אחד, אין לך זכות.

צעד אחד קדימה ועוד עשרה אחורה. פלא שאת לא מתקדמת?

"את לא יכולה להרשות לעצמך בושה וגאווה."

מסתבר שאת יכולה.

הייתי מבקשת מכם עזרה, אבל עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים ולא הקשבתם. אז מה הסיכוי שהפעם תעשו משהו?

את צריכה לקבל שלעולם פשוט לא אכפת ממך מספיק. וזה בסדר, כי משום מה את כבר לא רוצה למות, והעולם איכשהו יגרור אותך שוב ושוב עד שתדרדרי לזנות וסמים. וזה בסדר. כי נמאס לך לשאול שאלות, ואת בטח לא הולכת להילחם על עצמך. את הולכת לזרום עם החיים לאן שהם יקחו אותך, עוד מפל ועוד מפלה. כי תמיד יש לאן להתדרדר. ויהיה בסדר.

לא, לא יהיה בסדר. יהיה מחורבן.

אבל את אחראית לכך. ואת יכולה להאשים רק את עצמך.

גם איבדת מוטיבציה למות.

אז זה בסדר.