נגד מטוסים.

דווקא עכשיו, כשהכל כביכול, מסתדר על הצד הטוב ביותר, במסגרת החיים הדפוקים שלי, נראה שאני יותר לבד מתמיד.

ואולי זה עושה לי קצת טוב לשמור בבטן. אתה יודע שלמדתי את זה ממך, יקירי ?  אתה למדת את הילדה שצועקת לכולם לשתוק. אבל איך אתה דוגמא, הא?  אתה בולימי.

כן, יש זכרים בולימים. אתה לא יכלת להכיל את השתיקה אז הקאת אותה, ואני היחידה שאכפת לה. הא, יקירי ?

אז חזרנו לפטפט קצת בטלפון אחרי תקופה ארוכה וזה כאילו מעולם לא הפסקנו, כי ככה זה איתך. אתה שוב מסתבך, גאון שכמותך, עם הלימודים והלחצים והתואר והכל אבל מקיא פחות ומרגיש קצת יותר טוב. וזה נפלא. אני שמחה בשבילך, כי אני הפטפטנית יודעת כבר לשתוק ולהקשיב, כי באמת שאתה צריך איש שיחה יותר ממני.

אז הנה הבלוג, שגם בו אני משתדלת פחות להיות אימו (כל כך 2008) ולנסות לכתוב יותר על החיובי מאשר על הפחדים והחששות והמחשבות.  אני עדיין פטפטנית, וכשאני אומרת שאני שותקת- אני מתכוונת שותקת לגבי הדבירם החשובים.

גם כשאני מאוחר בלילה ומברברת בסקייפ לכולם על המחשבות שרודפות אותי- זה אפילו לא קצה המזלג.

אני לבדי לחלוטין, אין לי עם מי לדבר על הדברים האלו.

איה  נחרדת מכך שלמישהו יכול להיות מנעד רגשי גדול יותר משל כפית, והיא חברה נהדרת ואני אוהבת אותה- אבל לא בוגרת בנפשה וכשפעם אחת ניסתי לחלוק איתה את המחשבות היא נחרדה והתחילה לבכות.

ועם י"ב... שתינו מודעות לחרא אחת של השניה, אנחנו מקבלות את זה בהבנה ובהדדיות אבל לא באמת מדברות על זה. אנחנו מכירות זו את זו יותר מדי זמן, כמה מים אפשר לטחון ?

סו-סו כמו תמיד, עוד פחות בוגרת מאיה.

לוס במתקפת הורמונים כל כך גדולה שזה באמת מגעיל אותי. אלוהים, מה נהיה ממך ? מתי הפסקת לראות אותי כיצור אנושי ?

רייצ'ל (ואם את קוראת כאן, אז היי.) היא בת שיחה לדברים מסוימים, אבל אני חושבת שהיא מסתכלת עלי מלמעלה עוד יותר משהיא מסתכלת ככה על כמה בנים. 

והקטנטנות קטנטנות.

אנשים מחולקים לקטגוריות שיחה, ומלבדך, יקירי, אני לא יכולה לדבר בחופשיות עם אף אחד. ואותך אני משתדלת לא להטריד יותר מדי.

אבל היי, החיים לא נוראיים מדי. 

כבר הייתי במקומות גרועים מזה. ואני... אני ממש מחבבת אותה. וזה נחמד. גם אם זה כרגע בעיקר טלפוני. וזה המון. כי התגעגעתי לתחושה הזו. 

שמשתדלת להישאר חיובית ולשמור הכל בבטן ולסמוך על פסיכה שתעזור לה.