נגד מטוסים.

פעימות שממלאות חללים ריקים.

אנשים לוקחים את החיים קשה מדי.

לא מורידים דגים מתים באסלה, זורקים את הגופה שלהם לחתולים ולתנים.

אולי אני דג, צפה במיכל אטום ומישהו מדי פעם דואג להאכיל אותי ושם לי איזה עץ פלסטיק.

ואולי אני חלום.

ואולי חלום הוא אני.

אני מסטיק שנדבק לכם לנעל, אני המנגינה שתקועה לכם בראש, אני הגירוד במקום אליו אתם לא מסוגלים להגיע, אני המחסום של התודעה מול ההבנה.

הכל זמני, כל מה שאתם רואים, קוראים, שומעים, חושבים. כל המגבלות האלו זמניות.

יותר משאני מהורהרת, אני מנסה.

תפסיקי להתלונן ותשיגי עיצוב חדש, נעל מטומטמת שכמותך.